ר' שמואל המדליק

ר' שמואל רגיל היה ללכת בכל ערב שבת מצפת למירון ולהדליק נרות על קברו של ר' שמעון בר יוחאי. הליכה בדרך מצפת למירון היתה באותם ימים בחזקת סכנה. חיות טרף ושודדים היו משוטטים בה. בחורף ירדו גשמי זעף ושלגים כבדים, ואילו בקיץ שרר שרב וחום לוהט. אך לא היה כוח בעולם שימנע מר' שמואל להדליק נרות על קברו של רשב'י הצדיק. במשך עשרות בשנים לא החסיר אפילו ביקור אחד בערב שבת. ועל כן קראו לו: "ר' שמואל המדליק".

לפני כחמישים שנה היה חורף קשה. שלג כבד ירד במשך כל השבוע. קור חזק הקפיא את השלג, ואי אפשר היה ללכת מפני סכנת ההחלקה. אמרו ערביי הסביבה איש לרעהו: "הפעם לא יבוא היהודי להדליק נרות. הפעם לא יבוא".

אבל ר' שמואל לא ויתר ויצא לדרך כרגיל. הלך ר' שמואל – ולעיניו רק שלג. אין שביל. אין בית אין עץ – כל העולם כוסה בשטיח לבן נוצץ. אבל ר' שמואל המשיך בדרכו כשהוא גורר את רגליו בכבדות. ערביי מירון לא האמינו למראה עיניהם כאשר ראו אותו מתקרב בין הרי השלג.

הלך ר' שמואל לחצרו של רבי שמעון בר יוחאי, אבל שלג רב נערם וכיסה את השער ואי אפשר היה לפתוח את השער. עמד ר' שמואל וגרף את השלג בידיו וברגליו, כדי שיוכל לפתוח את השער, ובעודו טורח ומתאמץ – ומנגב באצבעות קופאות את הזיעה הנוטפת ממצחו על עיניו, הופיע פתאום יהודי נוסף, והחל לסייע לו בגריפת השלג. וראה זה פלא – בכל מקום שנגעו בו אצבעותיו של הזר – נמס מיד השלג, כאילו הודלקה שם מדורה גדולה. לא עברו אלא רגעים מספר – והשלג פונה, והדרך אל השער והקבר היה פנוי.

"שמח אני שבאת" אמר הזר. "חששתי שמא לא יבוא איש בשלג הזה להדליק נר שבת על קבר רבי שמעון בר יוחאי, ולכן באתי בעצמי".

שמח ר' שמואל לעצם העובדה כי קיים אי שם עוד יהודי שעניין זה של הדלקת נרות על הקבר יקר בעיניו. בין כה וכה נכנס לחדרו של רבי שמעון בר יוחאי, הדליק את הנרות וסידר אותם במקומם, ואחר כך יצא לחפש את האיש. והאיש נעלם ואיננו. חיפש אותו ר' שמואל וכשלא מצא את הזר – פנה לחזור על עקבותיו לביתו שבצפת.

בינתיים הוסיף לרדת שלג. הדרך היתה קשה עוד יותר, והשעה התאחרה והלכה חשש רבי שמואל שמא לא יעלה בידו לחזור לצפת לפני כניסת השבת. שמא ידאגו לו בבית ותופר שמחת השבת.

הוא היה עייף ויגע. והנה שמע קולות של חיות טרף. הדם קפא בעורקיו; "אבא שבשמים, אנא עזור לי... הושיע, בזכותו של הצדיק ר' שמעון בר יוחאי".

אך סיים את תפילתו והנה חזר והופיע אותו יהודי זר, שפגש בו לפני כן בחצרו של ר' שמעון בר יוחאי. היהודי קרא לו שילך אחריו. ושוב קרה נס – כל מקום שדרכה בו רגלו של האיש – מיד נמס בו השלג. וההליכה היתה קלה ומהירה . נדמה היה שהדרך ממש קופצת מתחת לרגליהם.

לא עברו אלא רגעים מספר ורגליו של ר' שמואל כבר עמדו בתוך חצר ביתו. מיד פתח את הדלת ונכנס פנימה, אל ביתו הנעים והחם. רצה ר' שמואל המדליק להזמין את הזר הביתה – אך האיש נעלם שוב כלא היה ורק העקבות שהשאיר מאחוריו נראו כמדורות אש זעירות על פני השלג.