צפורים בסוכה
באחד מערבי חג הסוכות שכרנו עגלה ונסענו לגן העיר כדי לקטוף במו ידינו ענפים לסכך. קטפנו ענפים גדולים, והנחנו אותם על גג הסוכה. בין הענפים תלינו שרשראות נייר צבעוני, רימונים, תאנים וענבים.
בלילה כאשר ישבנו בסוכה, שמענו פתאום צפצוף צפרים , צפצוף חד וחזק.
"הצפרים באו לשמוע את השירים שלנו בסוכה" "והן מלוות אותנו בזימרתן " אמר אחי.
סבא ישן באותו לילה בסוכה. אבל לא נרדם. כל הלילה צפצפו הצפרים ועפו מעל לראשו.
היו אלה דרורים וציפצופם היה עצוב ומלא צער. סבא התפלא:
מדוע ערים הציפורים ?
ומדוע נאספו כולם מסביב לסוכתו ?
ומדוע צפצופן עצוב כל כך ?
מה הן מבקשות ממנו ?
בבוקר שבנו לסוכה, וסבא אמר לנו : שמעו ילדים ! שמעו ! הצפרים שוב מצפצפות !
"אלה הם דרורים" - אמרתי.
"לא ! דרורים נוהגות לצפצף בשמחה, ולא בעצב" אמר אחי.
ואז ראינו מראה נפלא: בין ענפי הסכך של סוכתנו היו מספר קיני ציפורים, ובתוכם אפרוחים. כל הלילה חיפשו האמהות את הקינים והאפרוחים וציפצפו מרה. בבוקר מצאו את אפרוחיהן בסוכתנו - ופתחו בשירי גיל ! כל אותו חג נשארו הציפורים בסוכה. כל היום ציפצפו ושרו שירן שהיה עצוב בתחילה ונעשה שמח ומלא גיל. ואנו פיזרנו להם גרגירים. וסבא קרא : גם ציפור מצאה לה בית ודרור קן לו...