נר ונוצה

בדיקת חמץ היתה נערכת בבית אבא בהתרגשות רבה ובחגיגיות יתרה. חמץ היה בעיניו לא רק סתם חומר שנעש מבצק שהחמיץ, אלא גם סמל לכל היצרים הרעים והאפלים המרעילים את נפשו של האדם, ומצווה לבער אותם ולטהר את הנפש לקראת חג הפסח כשם שמטהרים את הגוף.

בליל בדיקת חמץ היתה אמא מפזרת עשר חתיכות לחם בכל פינות הבית. בסדקים ובחורים. עשר חתיכות – כנגד עשרת בני המן שיש לגלותם ולבערם מן העולם.

אבא היה לוקח נר בידו, שקית נייר ונוצה וסובב עמנו הילדים מחדר לחדר לחדר ובודק בכל פינה ובכל חור וסדק. כשהיה מוצא חתיכת חמץ היה אוסף אותה בעזרת הנוצה ומכניס אותה לתוך שקית נייר מיוחדת. כשכילה את מלאכתו היה מניח את הנר והנוצה בתוך השקית על מנת לשרוף אותם למחרת בבוקר.

אחר כך ביקש מאתנו אבא שנעמוד לרגע ונערוך בדיקת חמץ בתוך לבנו פנימה. וכל פירור חמץ שנמצא שם – יש לסלק אותו מיד. "דעו לכם ילדים" – היה מסביר – "כי בסדקי הלב מסתתרות להן מחשבות חמץ. ואיך נוכל להיכנס לחג – בלי שנבער את החמץ מקרבנו?"

למחרת בבוקר שרפנו את הלחם. וגם את הנוצה והנר שרפנו.

כששאלנו את אבא מדוע זה שורפים גם את הנר והנוצה, הרי אלה אינם חמץ? אמר אבא: "אתם צודקים. התורה מצווה עלינו לבער את החמץ בלבד. אבל אנו מהדרים במצווה. כי דעו לכם ילדי, שאלה המפשפשים ומחפשים אחר הפסולים והחוטאים, פסולים לא פחות מהם, ודין הוא שנבער אותם יחד עם החמץ".