מעשה בנער שהיכה את אביו

כשנכנסו הגרמנים הרשעים לביתו של ר' יחזקאל, כדי לקחת אותו ואת בניו ל"אקציה" אל מחנה המוות, מצאו אותו ואת בנו, ועיניו זולגות דמעות, תוך שהוא מעודד את בנו ומחזק את ליבו לקוות לרחמי שמים.

אהבת האב ובנו הרגיזה את הנבלים. הם פרצו בצחוק פרוע, תפסו בשניים וגררו אותם באכזריות אל החצר. שם כבר היו יהודים רבים, וכמה גרמנים חמושים באקדחים ומגלבים ארוכים ועימם כלבים גדולים וזועמים דוחפים אותם וצווחים בקולות איומים.

העמידו הנבלים את האב ובנו במרכז, ואת כל היהודים מסביבם. הושיטו מקל לבן ואחד מהם פקד עליו: "הכה את אביך !"

הביט בו הבן המזועזע מבעד לדמעות ולא זז ממקומו. התמלא הרשע זעם, וחזר על פקודתו, כשהוא מלווה אותו בסטירת לחי מצלצלת. הנער התכווץ ולא זע. התחילו להכות אותו באכזריות - ולא זז. שילחו בו את הכלבים, ואלה התנפלו עליו ונעצו בו את שיניהם החדות והדם שתת מכל גופו.

עמד האב והתחנן בפני בנו הקטן:

"ברל'ה, אנא... קח את המקל... הכה... פיקוח נפש הוא... הצל את עצמך... אני מתחנן לפניך, ברל'ה הכה, ברל'ה...".

הביט הבן באביו ביאוש – אך לא יכול להרים את ידו. והנבלים הוסיפו להכות בו עד שנפל על הארץ. גחן האב על בנו האומלל, חיבק אותו ונשק לו והפציר בו: "אנא... ברל'ה הכה ! הכה ברל'ה...".

כשראה האב שבנו אינו קם אמר לו בחומרה: "אני גוזר עליך בגזירת כיבוד אב שתעשה את מצוותי – הכה !"

קם ברל'ה על רגליו הכואבות, לקח את המקל לקול קריאות השמחה של הרשעים, והיכה את אביו.

אמרו: אף על פי שהמכה היתה רכה וחלשה, וקולה כמעט ולא נשמע כלל, מילא הקול אלת כל חללו של העולם.

רק מכה אחת היכה ברל'ה את אביו – מאותו רגע יאה נשמתו והבן צנח ומת לעיני הרשעים הצוהלים.

וקול אותה מכה עודנו מנסר בעולם ומרעיש שמים וארץ...