מדוע דווקא עץ חרוב?
בל"ג בעומר נוהגים רבים מבני ישראל לעלות למירון ולהשתטח על קברו של ר' שמעון בר יוחאי. עולי הרגל נוהגים לבקר גם בפקיעין, ששם נמצאת על פי המסורת המערה בה התחבא ר' שמעון יחד עם בנו אלעזר במשך שלוש עשרה שנה, וכתב את ספר הזוהר.
באחד מימי ל'ג בעומר, כאשר הממונה ותלמידיו באו לפקיעין ונכנסו למערה, שאל אחד התלמידים: "מדוע שלח הקב"ה דווקא עץ חרוב, כדי להחיות את נפשם של ר' שמעון בר יוחאי ובנו? הרי עץ זה פירותיו משמשים מאכל לבהמה.. והקב"ה, כלום אין ביכולתו לשלוח עץ חשוב יותר?"
סיפר להם הממונה: "במשך שלוש עשרה שנה לא פסקו להגיע ידיעות לנציב הרומי: שמעון בר יוחאי ובנו ממשיכים ללמוד תורה".
חיפשו אחריהם הרומאים בכל מקום ולא עלה בידם לגלות אותם. השניים ישבו במערה, הרחק מבני אדם. איש לא ביקר אצלם, מלבד אליהו הנביא שהיה בא לשם מפעם לפעם כדי ללמוד תורה בחברתם.
ליד המערה נבע מעיין קטן, ולידו צמח תמר, שגדל במהירות רבה. כאשר הבשילו פירות העץ לא אכל מהם רבי שמעון. שאל אותו אליהו הנביא מדוע אינו אוכל . אמר לו ר' שמעון בר יוחאי העץ חדש הוא, ופירותיו אסורים באיסור "ערלה".
אמר לו אליהו: ר' שמעון, הפרי מותר לך משום פיקוח נפש. ומלבד זאת העץ אינו חדש. כבר מלאו לו חמש שנים . וה' שלח אותו אליך להחיות את נפשך, כשם ששלח את המן לבני ישראל במדבר.
ספק רבי שמעון כפיו בצער על שהרהר אחר מעשיו של הקב"ה, ולא עלה בדעתו שנעשה לו נס. ויחד עם זאת הוסיף שאין ברצונו להטריח את הקב"ה ולהתפרנס מן הנס.
אמר לו אליהו: איני מקבל דבריך. אין כאן טרחה כלל. שהרי ה' נותן לחם לכל בשר".
לבסוף נתרצה לו ר' שמעון והסכים להתפרנס מן הנס, אבל גם זאת בתנאי, שיתן לו הקב"ה עץ חרובים שמיועד לכל הבריות, ואין טרחה בגידולו. קיבל אליהו את בקשתו של ר' שמעון ומילא את רצונו.