מאה ברכות
בבית אבא הקפידו עד מאד לומר יום יום מאה ברכות, על פי תקנה המיוחסת לדוד המלך.
אבא היה אומר לנו: "הן דוד מלך ישראל חי וקיים. וכל אחד חייב לשמוע בקולו ולומר מאה ברכות.
בכל יום כפי שתיקן".
בלילה לפני שהיינו הולכים לישון היה מביא לנו פרי חדש ומבקש שנאמר ברכה, כדי שנשלים את המנין של מאה ברכות.
ומדוע תיקן דוד שיש לומר מאה ברכות דווקא ?
מספרת האגדה:
אדם הראשון חטא בעץ הדעת, ובגלל חטאו נתקללה האדמה.
והקללה כללוה ומקופלת באות ק' שמניינה מאה. ויש אומרים כי בק' קללות נתקללה האדמה. וכדי שהקללות ייהפכו לברכה יש לברך מאה ברכות.
ומדוע נחלץ דווקא דוד המלך לתקן את קללתו של אדם ולהפכה לברכה ?
משום שנשמתו של דוד המלך לא היו לה שנות חיים בעולם הזה. תרמיל חייה של הנשמה היה ריק, והיא פירפרה בין חיים ומות. ריחם אדם הראשון על נשמתו של דוד וקצב לה שבעים שנה מתוך אלף שנות חייו.
וכאות תודה לאדם שנתן לו חיים, קיבל עליו דוד המלך לתקן את הקללה שבאה על העולם בעטיו של אדם.