כפות תמרים
כשישב סבא בגולה היה נוהג לכסות את הסוכה בענפי אילן שקטף בגן העירוני ובקרשים דקים.
כשעלה לארץ והתיישב בחצרו של "אור החיים" אמר לו זקן אחד:
"אור החיים" הקדוש היה נוהג לכסות את סוכתו בענפי עץ תמר, שקוראים להם -כפות תמרים", וממנו לוקחים גם את הלולב לארבעת המינים.
שאל סבא : מדוע דווקא כפות תמרים ?
אמר הזקן : אפשר לקחת גם ענפים של עץ אחר. אבל מצווה לקחת מן המובחר. ואין לך מובחר מן התמר שכיוון את ענפיו וצמיחתו כך שאפשר יהיה להשתמש בהם כסכך לסוכות.
המשיך וסיפר הזקן : כאשר ישבנו על אדמתנו בימי מלכי בית דוד, הכירו כל העצים את מצוות הסוכה, וכולם כיוונו צמיחתם וענפיהם כך שאפשר יהיה להשתמש בהם כסכך לסוכה. וכל עץ שענפיו נקטפו כדי לכסות בהם סוכה שמח בגורלו הטוב. כאשר גלו בני ישראל לבבל . לא היה מי שיעשה סוכות בארץ ישראל. שבעים שנה ישבו בני ישראל בבבל. והעצים שכחו את מצוות הסוכה, וגדלו כל אחד בדרכו, בלי לפרוש את ענפיהם כדי שאפשר יהיה להשתמש בהם כסכך.
והנה כששבו בני ישראל לארץ ובקשו להקים להם סוכות, הלכו לקטוף ענפי תאנה.
אמרה התאנה : אני נותנת פרי מתוק, ואתם אומרים לשלם לי רעה תחת טובה ולקצץ בענפי ?
הלכו לזית .
כעס הזית. אני נותן לכם פרי ושמן, ואת ענפי אתם רוצים להשחית ?
הלכו לרימון,
התלונן הרימון: את פריי אתם אוכלים ואת ענפי אתם רוצים לשבור ?
אבל הרימון זכר עדיין את מצוות הסוכה, ועל כן אמר לבני ישראל:
מוכן אני לתת לכם בכל שנה פירות אדומים ויפים לקישוט הסוכה. אבל אנא, שמרו על ענפי !
לבסוף באו אל התמר.
פרס התמר את ענפיו ואמר: קחו לכם את ענפי... קחו את לולבי, כדי שתוכלו לקיים את המצווה.
ומאז ועד היום צומח התמר בכפות פרושות כדי שיוכלו בני ישראל לקיים בו את מצוות הסוכה, בלי לפגוע בו.