זרים לחג השבועות

בערב חג השבועות נהגה הגננת צפורה להושיב את ילדי הגן במעגל והיתה מניחה זר עלים ופרחים ליד כסאו של כל ילד וילד ומבקשת מהילדים לחכות לרגע הנכון להניח את הזרים על ראשם.

וכך, בעוד הם יושבים, סקרנים לדעת מה מתכננת הגננת, צפורה היתה מתחילה לספר להם על החג. על מתן תורה והר סיני, על ההר שבא מירושלים ועל עשרת הדברות, על הלוחות שנשברו, על הלוחות החדשים ועל הארון המיוחד בו נשמרו הלוחות.

ואז היתה הגננת צפורה פונה לילדים ושואלת: "היודעים אתם מדוע מניחים זרים על ראשי הילדים דווקא בחג השבועות?" בחיוך ובסבלנות הקשיבה צפורה לתשובות הילדים שנאמרו במקהלה רועשת ועליזה: "כי זה חג הביכורים" אמר חגי. "כי מתחיל הקיץ ויש המון פרחים בשדות" אמרה תמר. "כי גם את בית הכנסת מקשטים בפרחים" אמר עמוס. והגננת הקשיבה בסבלנות לתשובות הילדים וכשחיוך על פניה אמרה: "כולכם צודקים, ילדים חמודים, ותשובותיכם יפות וחכמות, אך יש תשובה אחת נוספת אותה ברצוני לספר לכם."

כשביקש הקב"ה לתת תורה לישראל שאל את יועציו המלאכים מי מבטיח לו שאכן בני ישראל יקיימו את המצוות? ביקש שיבואו לפניו עֲרֵבִים שיבטיחו לו שאכן עם ישראל יקפיד על קיום מצוות התורה.

הביאו את שלושת האבות שיערבו לישראל, ולא השתכנע, הביאו את הנביאים ולא התרצה, הביאו את הסופרים, את החכמים, את הרבנים ואת כולם דחה עד שהביאו את הילדים והם בעצמם הבטיחו כי ילמדו תורה וישמרו את מצוותיה. קיבל הקב"ה את הבטחתם כי אוהב ילדים הוא ונתן לישראל את התורה.

באותה שעה באו ראשי העם והניחו זרים על ראשי הילדים שבזכותם קיבלנו את התורה. "ועכשיו", פנתה ציפורה הגננת לילדי הגן, "שימו אף אתם את הזרים על ראשיכם וזכרו את הבטחת הילדים לנותן התורה".