הדלקה בגן הסנהדרין
כל שנה היה סבא שמואל עולה למירון עם נכדיו ביום ההילולה של ר' שמעון בר יוחאי. רק שנה אחת נמנע ממנו הדבר. זה היה בשנת תש"ח, ימי מלחמת הקוממיות. ירושלים הייתה במצור. תושביה היו רעבים ללחם וצמאים למים. ביום ובלילה נפלו בה פגזים, וגדולה היתה הסכנה שריחפה על ראשי תושביה, ואיש לא יצא מפתח ביתו.
ובכל זאת, כשהגיע ל'ג באומר, החליטו זקני ירושלים שאם הם אינם יכולים לנסוע למירון – יכולים הם לקיים את טקס הדלקת המדורה בירושלים.
אותו יום, יום קשה היה לתושבי ירושלים. השמועה עברה מפה לאוזן:
המגינים בעיר העתיקה נחלשו מאד. אפסה כל תקווה כי יעלה בידי הלוחמים בעיר החדשה לפרוץ אליהם. וקרובה מאד השעה בה הם יאלצו להכנע.
הידיעה המרה דכאה מאד את ליבות תושבי העיר. אך למרות זאת התגברו זקני ירושלים על צערם, ערכו תפילת מעריב בכו ונה עמוקה, כשהם גונחים ונאנחים מעומק הלב. אחר כך יצאו אל הרחבה שלפני בית הכנסת והתחילו לרקוד בלב שבור.
ראו הילדים כי הזקנים רוקדים ומיהרו לקושש מעט עצים, אפילו פחית נפט השיגו, וערכו את העצים, כדי להבעיר בהם מדורה. הגיעה שעת ההדלקה. כמה זקנים אמרו שאין להדליק אש, ואין להאיר את עיניהם של חיילי האוייב העומדים על החומות ומבקשים להרע. אולם אחרים ענו להם בביטול: "כדאי הוא רבי שמעון שנסמוך עליו בשעת הדחק".
לקח הזקן שבחבורה נר שעווה והדליק את המדורה. פרצה להבה – ובאותו רגע שילבו האנשים את ידיהם ויצאו בריקוד נלהב מסביב למדורה.
נבהלו אנשי הג"א ורצו אל החוגגים וצעקו עליהם: "לכבות את האור, לכבות את האש!"
אך מים לא היו, וכך עלתה האש במדורה והאירה את פני השמים. ראו חיילי האוייב את המדורה ואת הרוקדים, ואמרו בלבם: בוודאי יש להם נשק סודי ובו הם אומרים לתקוף אותנו. ונפל עליהם פחד גדול, וברחו כולם מבתיהם ומעמדותיהם, ושכונת סנהדריה ניצלה בזכותו של ר' שמעון בר יוחאי.