גניבת האפיקומן

בליל הסדר של פסח ישבו מסובים ליד השולחן של הממונה בני הבית ואורחים ואמרו את ההגדה של פסח. נחומ'ל הקטן לטש באותה שעה את עיניו למיטת ההסיבה ולמצה שהוטמנה שם לאפיקומן, וחשב כיצד להוציאה בגניבה כדי שיפדו אותה מידו, כנהוג במתנה טובה ונאה. היה נחומ'ל מסתכל לסירוגין בכר ובעיני אבא, הסמיק והחוויר, ולא הרפה מטרפו. המתין לשעת כושר. משמצא את הרגע זחל ובא מתחת לשולחן עד למיטת ההסיבה של אבא והוציא בחריצות רבה את האפיקומן וטמנו במקום סתר. משגמר את מלאכתו התחיל רוקד וצוהל. גנבתי גנבתי, ושמח שמחה רבה.

כיוון שהגיעה שעתו של אפיקומן לאכול התחיל המשא ומתן.

- מה תיתן לי?

- ומה אתה רוצה?

- מתנה.

עמדו על המקח זה הפחית במקצת, וזה הוסיף במקצת עד שסדרו את העסק והכל שמחו על המוגמר.

נענה אחד האורחים, שלא גדל בישוב ישראלי, ואמר: מימי לא ראיתי מנהג זה ועכשיו שראיתי אין דעתי נוחה הימנו. כלום ראוי להרגיל את התינוקות לגניבה?

אמר לו הממונה, אי אתה יודע מה אתה סח. אילו גניבה היתה כאן, הדין עמך. ונפסקה הלכה בישראל שגניבה אסורה אפילו לשם צחוק ועל מנת להחזיר. ואילו כאן מנהגן של תינוקות בישראל להוציא את האפיקומן, ואף זה מן הדברים שֶׁמְּשַׁנִּים בסדר ליל פסח כדי שישאל הבן, ואין לי ראיה לדבר, אבל זכר לדבר יש לי מבית אבא זצ"ל רבה של ווארשה. כשגזרה מלכות בריטניה על העליה לארץ ישראל התחכמו להם פרחי ישראל שבגולה והיו מוצאים דרכים ושבילים כיצד להערים על הגזירה ולעלות לארץ ישראל. כיוון שגזרה המלכות שאין עולים לארץ ישראל אלא במספר הרשיונות הדל שהיא נותנת, ואחד שעלה מנכים רשיונו מהחשבון, עמדו צעירי ישראל והצטרפו זוגות זוגות. בחור ונערה בחור ונערה, כאילו הם בעל ואשתו. ולא היו הללו נשואים זו לזה, אלא למראית עין בלבד, בשביל חשבונה של מלכות. וכל כך למה? כדי להרבות עולים לארץ ישראל, וקודם כל בתחום המכסה המותרת.

משנתרבו נשואים שלמראית עין, ודילטורים שבישראל גילו אזנה של מלכות, וסכסוכים של ממון בין הזוגות לבין הסרסורים שזיווגו אותם לצורך עליה נתרבו אף הם והוציאו שם ישראל לשמצה בקמיהם, עמד הקונסול של מלכות ברטניה בווארשה והתקין שאין זוג נחשב זוג לצורך עליה אלא אם כן מאשר אבא ז"ל, רבה של ווארשה הגאון רבי שלמה דוד כהנא, את נישואיו. שמהימן היה עליו רבה של ווארשה שלא יתן יד לרמאים. המשרד הארצישראלי שהיה בית ועד של ישראל לעסקי העליה, אף הוא צירף דעתו לדעתו של הקונסול ומטעמו הוא – כדי לנעול דלת בפני סוחטי ממון ורמאים שבין הסרסורים. ועדיין היו זוגות של נשואים למראית עין עולים לארץ ישראל.

הלך הקונסול ובא אצל רבה של ווארשה וקבל לפניו על רמאות ורמאים שאינם פוסקים מדרכה של עליה לארץ ישראל. אמר לו הקונסול לרבה של ווארשה. אפשר רמאים עושים מלאכתם ביד רמה ורבנים בישראל מעלימים עין , וכבודו שותק? אמר לו רבה של ווארשה, חס ושלום שרבנים בישראל נותנים יד לרמאים. פלוני ופלונית שבאים לפני הרב ועדים מסייעים בידם מה יעשה זה ? והרי אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, אלא אם יש לו למר לשאול- ישאל על הזוגות עצמן, שנושאים זה את זו למראית עין בלבד. ורבה של ווארשה שידע בו באותו קונסול שנימה בלבו קשורה לתורה נביאים וכתובים בתרגום יוונית ואנגלית, הוסיף ואמר לו, מבטיח לי מר שלא יוציא דברי לאנשים שאינם מהוגנים ולא ישתמש בהם לרעה? אמר לו הן. אמר לו רבה של ווארשה, כיוון שהבטיח מר בהן צדק, הריני מוסר לו למר כיצד מורים הללו היתר לעצמם לעלות לארץ ישראל בדרכי עקיפין ואין כאן מדרכי רמאים, אלא רצון של גאולה פועם בהם.

קבלה בידינו, שהגאולה העתידה תהא בה מידה כנגד מידה לגלות. וגלות ראשונה של ישראל כיצד באה לעולם? משעה שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו, גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, היו אבות העולם מבקשים דרך כיצד לבטל הגזירה. מיד גזרו על עצמם שלא ייצאו מארץ ישראל לחוץ לארץ. יצחק אבינו עלתה בידו ולא יצא לחוץ לארץ. ואילו יעקב אבינו ירד למצרים אנוס על פי הדיבור. אמרו רבותינו ז"ל אלמלא לא ירד יעקב אבינו למצרים היו מורידים אותו בשלשלאות של ברזל. מה עשה הקב"ה? הסב ליוסף שיהא נגנב למצרים, ויהא יעקב אבינו אנוס לירד אחריו. הוא שאמר יוסף "כי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מארץ העברים" (לארץ מצרים) משל לפרה שהיו מושכים אותה למקולין ואינה נמשכת. מה עשו? משכו בנה לפניה ונעשה בנה משכוכית לאמו לירד אחריו למקולין. נמצאת למד, שלא ירד ראשון מבני ישראל לגלות אלא בגניבה, וכיוון שהגאולה העתידה נגזר עליה, שיהא בה מן המידה כנגד מידה מתגנבים הללו לארץ האבות כדרך שנגנבו האבות לגלות.

ברם, זכור אותו קונסול לטוב שעמד בדיבורו ולא קלקל.

ולבי אמר לי, סיים הממונה ואמר, שמנהגן של תינוקות מישראל שעושים באפיקומן בליל הגאולה הראשונה שהוא ליל הגאולה העתידה אף הוא יסודו באותו ענין שרמז עליו אבא מורי זצ"ל וסיפר להם את המעשה בוכוח הגדול בענין ה"מתחיל" ו"זכותם של בנים" (ראה אגדות דאתחלתא דף 81-87) רצה הממונה – מטעמים שלו לגנוז את המעשה באפיקומן, עמד עליו ר' נטע מרחובות שהשתתף אף הוא באותו הסדר וביקש ממנו לפרסמו לכבודו של אבא זצ"ל. נענה הממונה לבקשתו כדי לצרפו לחבורה של נאמני הבית.