פרשת תרומה
להכניס את הקב''ה לתוך החיים
"וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" (שמת כה:א-ב)
בין פרשה זו, פרשת תרומה, לבין שתי הפרשות הקודמות לה, יתרו ומשפטים, יש קשר מעניין.
בפרשת יתרו מסופר איך נתן ה' את הת ורה לבני ישראל. על סמך הכתובים אפשר לומר, שהקב"ה אמר לישראל: "התורה שלי היא, אחד מאוצרותי היקרים ביותר היא, אך אני נותנה לכם, קחו אותה".
פרשת משפטים עוסקת בצדק, ונאמר: "לך ה' הצדקה" (דניאל ט:ז); ואילו כאן אומר לנו הקב"ה: "הצדק שלי הוא, אך אני נותנו לכם; קחו אותו."
ואילו בפרשת תרומה אנו קוראים: "ויקחו לי תרומה". ברור שהקב"ה איננו זקוק לתרומות; ועל כן במקום "ויקחו לי" אפשר היה לומר - "ויקחו אותי". כלומר: הקב"ה אומר לבני ישראל, "קחו אותי".
אפשר איפוא לומר שהקב"ה אומר לבני ישראל: "תורה וצדק יש לכם; עכשיו קחו אותי אל תוך חייכם".
אם אדם אוחז בידע ובחכמה שבתורה, אם הוא משתית את כל מעשיו ופעולותיו על הצדק ואם הקב"ה והדת חיוניים לקיומו, אזי חייו חיים שלמים הם.
הרבי מקוצק נשאל פעם: "היכן נמצא הקב"ה?" והוא השיב: "א וו מען לאזט איהם אריין, בכל מקום שמניחים לו להיכנס".
את הארון צריכים לבנות כולם
"ועשו ארון עצי שטים" (שמות כה:י)
יש בוודאי משמעות לכך שהציווי "ועשית כפורת" (שמות כה:יז) הוא בלשון יחיד, וכן גם הציוויים "ועשית שולחן" (שם, פסוק כג) ו"ועשית מנורת זהב" (שם, פסוק לא), ועוד. בפרשתנו יש עשרים ותשעה ציוויים בלשון יחיד הקשורים לבניית הכלים השונים של המשכן. לעומת זאת הציווי "ועשו ארון" (שם, פסוק י) הוא בלשון רבים.
פריטי הריהוט השונים של המשכן יכולים להיעשות בידי אדם יחיד; ואולם הארון צריך להיבנות בידי העם בכללותו. הארון, שבו שוכנת התורה, הוא תולדה של העשייה והאחריות של הקהילה כולה; את הדברים שהתורה מלמדת אותנו צריכים לטפח הן היחיד והן הכלל.
כיום לא ידוע לנו היכן ארון הברית נמצא; ואולם הארון הרוחני חייב להיות בתוכנו-אנו. אנו הננו הארון. ע" י לימוד התורה ושמירת מצוותיה אנו נושאים את התורה בתוך לבנו. שלמותו של הארון היא תוצאת המאמצים וההשקעה של כולנו.
עצים למשכן
"ועשו ארון עצי שטים" (שמות כה:י)
המדרש שואל: היכן מצאו בני ישראל עצי שטים לבניית הארון ושאר כלי המשכן? והלוא הם היו במדבר, בדרכם לארץ ישראל, ובמדבר אין עצים!
המדרש (תנחומא פרשת תרומה סימן ט) מספר, שכאשר יעקב ירד מצרימה, הוא נטע עצים. כאשר נשאל מדוע הוא עושה זאת, הוא השיב: "בני, עתידים אתם להיגאל מכאן, והקב"ה עתיד לומר לכם משאתם נגאלים: עשו לי משכן, אלא עמדו ונטעו ארזים; בשעה שיאמר לכם לעשות משכן, והארזים מצויין בידכם".
לפי מדרש זה אפשר לומר שיעקב צפה מראש, כי מוסדות בישראל יוכלו להיבנות רק מחומרים שיבואו מיהודי התפוצות. וכך, קהילות יהודיות בכל רחבי העולם סיפקו את המשאבים שבהם אפשר היה לבנות לא רק בתי כנסת וישיבות, אלא גם בתי חולים, אוניברסיטאות ושאר מוסדות נחוצים.