פרשת עקב
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ד' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך" (דברים ז:יב)
נתינה אמיתית היא נתינה מעצמך
רש"י מעיר על הפסוק שלנו כי פירוש המלה עֵקֶב פירושה גם עָקֵב. השמיעה למצוות ה' והשמירה עליהן דורשות, לא פעם, להניח את העקב – כלומר, את כף הרגל – על האדמה. במלים אחרות זוהי עבודה הדורשת מאמץ פיזי.
כאשר הולכים לבית הכנסת בשבת, יש "שכר פסיעות" – על עצם המאמץ הגופני הכרוך בדבר. גם העלייה לרגל לירושלים שלוש פעמים בשנה נחשבה למצווה גדולה, משום שבני האדם היו חייבים לעלות לשם ברגל ממש.
כאשר אדם מוזמן לקרוא בתורה קרוי הדבר "עלייה לתורה". גם השיבה לארץ ישראל קרויה "עלייה", והשבים לציון קרויים "עולים" – משום שהם עולים לארץ הקודש.
אחד הפירושים לביטוי "מצוות שאדם דש בעקביו" הוא, מצוות שאדם מקיים על-ידי כך שהוא משתמש בעקביו – דהיינו, משקיע בקיומן מאמץ גופני.
במקביל, יש כמה דרכים לעזור לזולת. דרך אחת היא לתרום לגופים גדולים העוסקים בצדקה. דרך אחרת היא לעזור לאדם נזקק למצוא מקום עבודה. דרך נוספת היא ללכת אל ביתו של אדם ולגלות בו עניין אישי. המצווה הגדולה ביותר היא זו שבה אדם נותן מעצמו. ומעין זה אומר רש"י על הפסוק "ונפש כי תקריב" (ויקרא ב:א): "אמר הקב"ה, מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו".
אני ה' רופאך
"והסיר ד' ממך כל חולי" (דברים ז:טו)
חסיד אחד, עצוב וחסר אונים, ניגש אל רבו ושפך לפניו את לבו: "ילדי חולה, והרופא אמר נואש. מה עלי לעשות?"
השיב הרבי: "הקב"ה נתן לרופא משימה – לרפא חולים. ואולם הקב"ה מעולם לא נתן לרופא רשות להתייאש. הרופא הוא רק שליחו של הקב"ה לצורך ריפוי. גדול הרופאים הוא הקב"ה עצמו".
מה שכיום נראה בלתי ניתן לריפוי עשוי להיות ניתן לריפוי בעתיד הקרוב.
אשה חולה אחת אמרה לחברתה: "אינני יודעת מה לעשות, אני מתפללת לה' כל יום, אבל לא נראה לי שהוא שומע לתפילותי".
עודדה אותה חברתה במ לים אלה: "הוא שמע אותך. התאזרי בסבלנות. הקב"ה יודע מהו הזמן הנכון, ויעשה כל דבר יפה בעתו".
שכר מצווה – מצווה
"הישמר לך פן תשכח את ד' אלהיך" (דברים ח:יא)
לא פעם מזהירה התורה את האדם הצובר לו עושר לבל ירום לבו, והיא מצווה עליו שוב ושוב שלא לשכוח כי עליו להיות אסיר תודה לקב"ה.
וכך מצווים אנו בפרשת עקב: "ואכלת ושבעת וברכת את ד' אלהיך על הארץ הטבה אשר נתן לך.
הישמר לך פן תשכח את ד' אלהיך לבלתי שמור מצוותיו ומשפטיו וחוקותיו אשר אנכי מצווך היום. פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון, וכסף וזהב ירבה לך, וכל אשר לך ירבה, ורם לבבך ושכחת את ד' אלהיך ... ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ד' אלהיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל..." (דברים ח:י-יז).
חסיד אחד בא לבקש ברכה מרבו. הרב התפלל שה' ייתן לו, לאותו חסיד, חיים של חסד וצדקה ושמחה בקיום המצוות.
"ולמה לא מברך אותי הרב בעושר?" שאל החסיד.
" לא תמיד עושר הוא ברכה", השיב הרב. "הרבה תלוי באופן שבו אנו משתמשים בו. הוא יכול להיות ברכה – אך הוא גם יכול להיות קללה. לכן, כאשר אני מתפלל לקב"ה שייתן לך חיים של חסד וצדקה ושמחה בקיום המצוות אני מברך אותך בברכה הגדולה מכל".
פעמים רבות עושה העושר את בני האדם גאים ואנוכיים. כאשר ברנרד ברוך עשה את המיליון הראשון שלו הוא היה גאה מאוד בהישגיו. ואולם אביו לא התרשם מכך במיוחד ושאל: "בני, מה אתה מתכוון לעשות בכל העושר הזה? לצבור עושר זהו הישג חומרי. הישג רוחני זה להעמיד את כל העושר הזה לצורך דברים טובים ובלתי אנוכיים".