פרשת משפטים

ההתלהבות חייבת להימשך

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא:א)

וו החיבור במלה "ואלה" שבפסוק זה מחברת את עשרת הדיברות שבפרשה הקודמת, פרשת יתרו, עם החוקים והמשפטים המפורטים בפרשת משפטים. מעניין שתגובתם הנלהבת של בני ישראל: "נעשה ונשמע" באה לא אחרי עשרת הדיברות, אלא בפרשה זו, פרשת משפטים (שמות כד:ז). העובדה שמענה נלהב זה בא מאוחר יותר מצביעה, ככל הנראה, על כך שהתלהבות אמורה להיות לא רק רגעית: עליה להיות מתמשכת. וו החיבור מורה על ההמשכיות הזו.

כל נער החוגג את בר-המצווה שלו נרגש מאוד בשבת הראשונה שבה הוא נקרא לעלות לתורה. זהו רגע גדול בחייו, והוא שמח במיוחד גם משום שקרוביו וידידיו נמצאים בבית הכנסת והם עדים לרגע חגיגי ושמח זה. אבל אם ההתלהבות הזו אינה נמשכת גם הלאה, הרי כל חגיגת בר-המצווה עתידה לאבד את משמעותה.

בתהלים לד:יב כתוב: "לכו בנים, שמעו לי, יראת ה' אלמדכם". הפסוק אינו אומר: "בואו", אלא "לכו"; ופירוש הדבר הוא: "שמעו לי" לא רק כאשר אתם כאן, אלא בכל אשר תלכו. ההתלהבות חייבת להימשך.

מדבר שקר תרחק

"מדבר שקר תרחק" (שמות כג:ז)

מדוע אין התורה פשוט אומרת, "לא תשקרו"? מה משמעות המלה "תרחק"?

לפי המסורת היהודית העממית, אחד מתפקידיו של אליהו הנביא הוא "לרחק המקורבים ולקרב המרוחקים". מה זאת אומרת?

לישמעאל הייתה השפעה שלילית על יצחק, ואליהו הנביא הוא זה שהפריד ביניהם. בדומה לכך גם לבן ויעקב, שלא היה להם שום עניין רוחני משותף, חייבים היו להיפרד זה מזה. ואולם כאשר אב מתנכר לבנו, או איש לאשתו, תפקידו של אליהו הוא לקרב אותה זה לזה כדי שיתפייסו.

המלה העברית "שקר" בנויה משלוש אותיות הבאות ברצף זו אחר זו, לפי סדר הא"ב העברי. ואילו בין שלוש האותיות של המלה אמת - א-מ-ת מפרידים מרחקים גדולים: א' היא בתחילתו של הא"ב, ת' בסופו ומ' באמצעיתו.

חשוב להפריד בין אותיות השקר, משום שנאמר לנו "מדבר שקר תרחק". ולעומת זאת עלינו לקרב בין אותיות האמת, כדי שהאמת תתלכד.

חכמי הקבלה אומרים שכאשר יבוא אליהו הנביא, הוא יסדר את אותיות הא"ב בסדר שונה, וכך יפריד בין אותיות המלה "שקר" ויקרב בין אותיות המלה "אמת". התלמוד מלמדנו כי "חותמו של הקב"ה אמת". כך תשמור האמת על כל המין האנושי מפני השקר, כפי שמצווה עלינו התורה.

ויש הסבר נוסף לאופן שבו מסודרות אותיות המלה "אמת": יש הסבורים כי האמת מצויה בקצה הימני, כשם שהאות א' היא בקצה הימני; יש הסבורים שהיא בקצה השמאלי, כשם שהאות ת' היא בקצה השמאלי ביותר; אחרים סבורים שהיא באמצע, בדומה לאות מ'. ואולם האמת לא נמצאת באף אחד מן הצדדים, אלא רק בצירופם של השמאל, הימין והאמצע יחד.

לא לאבד את ההשראה

"ויאמר ה' אל משה: עלה אלי ההרה והיה שם, ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם" (שמות כד:יב)

משה היה עם האלקים על ההר ארבעים יום וארבעים לילה. לא די היה בכך שהוא יעלה אל ההר: היה עליו גם להישאר שם. בעל התהלים שואל: "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו" (תהלים כד:ג). לא די לטפס על ההר; שהרי הפסוק מוסיף במפורש: "ומי יקום", דהיינו, יעמוד. אסור לה, להשראה שזכינו לה, להיפסק; אדם חייב לשמור את ההשראה שזכה לקבל.

לנסוק נסיקה דרמטית זה עניין אחד; דבר שונה לחלוטין הוא להישאר באותם גבהים. אסור להתייחס בקלות דעת לרגעים של השראה; חייבים לתרגם אותם ללשון חיי היומיום.

"מעלין בקודש ואין מורידין" - בחוויות הקודש שלנו עלינו לטפס מעלה מעלה כל הזמן, ולעולם לא לרדת בחזרה.