פרשת מצורע

נוכחות הקב''ה מביאה שלום

"ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמור: כנגע נראה לי בבית" (ויקרא יד:לה)

אדם אחד, שהרגיש אומלל ולא שקט, התלונן פעם באוזני רבו: "אינני יודע מדוע אין שלום בביתי. כולם רבים כל הזמן עם כולם. 'כנגע נראה לי בבית'".

הרב אמר לו, שהביטוי "נראה לי" נמצא בתנ"ך כולו פעמיים: פעם אחת בפרשת נגעי הבית, ובפעם השנייה בספר ירמיהו (לא:ב): "מרחוק ה' נראה אלי". אמנם משמעות הפסוק בירמיהו שונה מזו של הפסוק בויקרא, אך הביטוי "נראה לי", המשותף לשניהם, פותח פתח לפרשנות על דרך הדרש.

"אם אתה מרגיש שיש בביתך מעין נגע, אולי זה משום שאצלכם ה' הוא 'מרחוק'", אמר הרב. "אולי לא הזמנת את הקב"ה אל ביתך. בכל מקום שרוח ה' שורה בו, שם יש אהבה ושלום בית. כאשר רוח ה' שורה בבית, מסתדרות אותיות המילה 'נגע' בסדר שונה והופכות ל'ענג'."

הדברים נכנסו אל לבו של האיש, ולאחר זמן בא אל רבו וסיפר לו: "קיבלתי את עצתך. סוף סוף יש בביתנו יותר מקום לדת, וכעת אנו גם נהנים מהרמוניה ושמחה. רק עכשיו מבין אני את הפסוק בתהלים (קכז:א): 'אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו'".

זרעי החוכמה נובטים

"זאת התורה ... להורות ביום היטמא וביום היטהר..." (ויקרא יד:נד,נז)

פעם אחת קם תלמיד ואמר דברי ביקורת על רבו: "אתה כל הזמן מלמד, אבל רבים אינם מקשיבים לך; וכמה ממאזיניך כלל אינם מאמינים. איך אתה מסוגל ללמד אנשים כאלה?"

בתשובה הביא הרב את הפסוק הזה מספר ויקרא: "זאת התורה ... להורת ביום היטמא וביום היטהר". "את חלקו האחרון של הפסוק", אמר הרב, "מפרשים בדרך כלל כציווי לתת הוראות הנוגעות לחוקי הטומאה והטהרה. ואולם לפסוק זה יש משמעות עמוקה יותר. הוא מתייחס לא רק לחוקים אלא גם לבני האדם, אשר על חלקם – אלו המאמינים – נאמר שהם טהורים, ואילו על אחרים – מי שאינם מאמינים – נאמר שהם 'אינם טהורים'. ובמלים אחרות, מדובר באלה הרוצים ללמוד ובאלה שאינם רוצים ללמוד ואינם קולטים".

"משה רבנו", המשיך הרב, "דימה את התורה לגשם (דברים לב:ב). כאשר הגשם יורד על הארץ הוא הופך לבוץ, שהוא דבר ש'אינו טהור'. ואולם דווקא בבוץ הזה נובטים הזרעים, וירק ופרחים צומחים. כך, אם נתמיד ללמד יגיע הזמן, שבו ינבטו זרעי הלימוד שלנו וייתנו פרי – אפילו אצל אלה ש'אינם טהורים' ".