פרשת כי תצא
אשרי מי שיש לו יורשים ראויים
"והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו..." (דברים כא:טז)
פסוק זה פותח במלה "והיה", וחז"ל אומרים (תנחומא, פרשת שמיני, סימן ט) שכל "והיה" הוא לשון שמחה. ואולם פסוק זה מדבר על מוות וירושה! היכן כאן השמחה?
אדם יכול לשמוח באמת א ם בצאתו מן העולם הזה הוא יודע שהוא משאיר אחריו יורשים ראויים, אשר ישתמשו בירושת כדי להמשיך את האידיאלים ואת המטרות שלהם הוא הקדיש את חייו.
אשרי האיש אשר יודע שהוא משאיר אחריו יורשים הראויים לאהבתו, לאמונו ולקורבנותיו.
בן סורר ומורה
"כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, איננו שומע בקול אביו ובקול אמו, ויסרו אותו ולא ישמע אליהם" (דברים כא:יח)
חז"ל אומרים (סנהדרין ע"א, א) שאביו ואמו של הבן הסורר והמורה צריכים להיות שווים זה לזה "בקול ובמראה ובקומה"; כלומר, עליהם לחיות ולפעול בהרמוניה. אם כך הדבר, ובכל זאת הבן שלהם סורר ומורה, הרי שהבן הוא החוטא. ואולם אם יש בבית חילוקי דעות וההורים כל הזמן רבים ומתקוטטים, הרי שהתנהגותו של הבן הסורר והמורה איננה באשמתו אלא באשמת ההורים. הם אלו שנושאים באחריות להתנהגותו של בנם.
כיום אנו שומעים כל כך הרבה על פשי עה בקרב הנוער. עלינו לזכור שיש גם פשיעה של מבוגרים. הדוגמה הטובה שמציבים ההורים היא חיונית, כיוון שתכונות טובות לא לומדים, אלא קולטים.