תקופת טבת וימים מיוחדים
בחודש טבת מתחילה תקופה חדשה, התקופה השנייה במערכת השנה. בתקופת טבת הולכת החמה במדבר שלא ליבש את הזרעים (פסחים צד) והעולם המיושב מכוסה שלג. וביום ראשון לתקופה נזהרו שלא לשתות מים משום סכנה שלא יינזק, לפי שבאותו היום קיים יפתח נדרו בביתו ונהפכו כל הנהרות לדם.
יש ובראש חודש טבת מתערבבים שלושה מועדים ביחד, שבת, ראש חודש וחנוכה. ונוהגים להרבות בשמחות ונרות. נרות שבת, נרות ראש חודש, נרות חנוכה. ויש מקומות שנהגו בשבת זו לסדר שלוש פשטידות. ומרבים בשירה וסימן לדבר "שיר", ר"ת שבת יום טוב ראש חודש שכולם מאוחדים בו.
לשבתות חגים ומועדים היה בבית המקדש שיר מיוחד אותו שרו הלוויים. בשבת שרו מזמור שיר ליום השבת בראש חודש שרו ברכי נפשי את ה' ובחנוכה שרו מזמור שיר חנוכת הבית. והנוהג היה שבכל יום שרו רק שיר אחד ובשבת חנוכה שחל בראש חודש שרו לפי המסורת גם את השיר של ראש חודש ברכי נפשי ואת שיר החודש כדי להחשיב את החודש.
שובבי'ם ת'ת
בחודש טבת מתחילים בתענית שובבי"ם ת"ת, שהם ר'ת של שמונה פרשיות שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים תרומה תצוה ומתחילים בשבת שמות שכתוב בה "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". בשנה מעוברת צמים שמונה ימי שובבי" ם ת"ת, ובשנה רגילה רק ששה ימי שובבי"ם בלבד.
לפי המסורת קבעו את הימים הללו לתשובה ולתיקון המעשים על יסוד קריאתו של הנביא ירמיה "שובו בנים שובבי"ם" (ג, יד) ות"ת רומזת על תלמוד תורה שהיא הדרך הנכונה לתיקון המעשים.
אנשי סוד מצאו רמז לצום שובבי"ם בחודש טבת בפסוק "ויט שכמו לסבול" שבי"ט טבת מתחיל הגוף לסבול מצום.
יום השואה והקדיש הכללי
בדורנו קבעה הרבנות הראשית את יום הצום של י' טבת ליום הקדיש הכללי לקדושי השואה, ובמיוחד לאלה שאין שום תאריך ליום מותם – לומר קדיש ללמוד משניות ולהדליק נר לעילוי נשמתם. באותו היום נוהגים לעלות שרידי השואה וקרובי המשפחות למרתף השואה שבהר-ציון בו הוצבו למעלה משלושת אלפי מצבות זיכרון לזכר הקהילות שהושמדו על-ידי הנאצים הרשעים