האות ה

ה הא (או הה או הי) שמה ופירושה: הא. האות החמישית באלף-בית. היא האות השנייה והרביעית בשמו המפורש של הקב"ה ובשמה – כשם ד' – נבראו כל הדברים שבעולם. באה על-פי רוב בסוף המלה להדגיש שבשמה נבראו כולם.

צורתה: ה"הא" וה"קוף" הן שתי האותיות היחידות המורכבות משני חלקים שאינם מחוברים זה לזה. צורת ה"הא" כמו "דלת" ש"יוד" בתוכה ומסמלת לכן את שם הקב"ה. נראית כאישה השומרת את בנה בחיקה ונקראת משום כך "היפה בנשים". (זוהר חדש, שרה"ש).

צורת ה"הא" כמבנה של משקוף ומזוזות וללא תחתית. ורמז הוא לאדם שיסתכל ויעיין בכיוון הבריאה, וכל שאינו נשען על המזוזות ונושא עיניו למרום, סופו שהוא נופל לשאול. מה יעשה, אפוא האדם ויחיה? – יעסוק ב-"הא" – ה' חומשי תורה!

הרכבה: "ה" מורכבת מ"דלת" ומ"יוד" לרמז על "יד" הקב"ה על זרועו החזקה, על-יד ההשגחה, והיא מסמלת את העולם שנברא ע"י ה"הא", ויונק את החיות שלו מהקב"ה הנוהג בו במידת הדין, כפי שנאמר:

"יד ד' הייתה בם" (פרדס רימונים, פרק ח).

אחרים אומרים שהיא מורכבת מ"דלת" ומ"וו" שסכומן (עשר) מלמד שבתוך ה"הא" כלול הכול (מגן דוד, אות ה"א) (ראה "מספרה ומניינה" להלן).

תוכנה הנסתר: באות "הא" בולטת ה"ה" ונסתרת ה"א" (או אם תרצו נסתרות ה"י" או ה"ה" השנייה) ובזאת רמז לכך ששם הקב"ה הוא נעלם שאין איש שידע אותו ויבין אותו. ("ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל").

מספרה ומניינה: חמש. ומספר זה מתייחד לחמישה חומשי תורה ובמניינה "הא"

(5+1) היא רומזת על שישה סדרי משנה, ובמניינה "הה" (5+5) היא רומזת על עשר הספירות, עשרת הדיברות ועשרת המאמרות שעל-ידיהן נברא העולם, ומכאן שהכול בה.

מיקומה: בין ה"דלת" ל"וו" בסדר אבג"ד; מול ה"צדיק" בסדר אתב"ש (מפני שהצדיק הוא זה המקיים ה' חומשי תורה); מול ה"עין" בסדר אלב"ם (לרמז שע' פנים לתורה). ה"הא" עומדת מבודדת בסדר אטב"ח, מפני שהיא יחד עם ה"נון", שכנתה לסדר הנ"ך, מרמזות על הפסוק "הן עם לבדד ישכון".

שיוכה הקבוצתי: (א)קבוצת "האחרע" – האותיות שמוצאן מן הגרון, ומתחלפת אתן; (הרס-חרס).

(ב) קבוצת התנועות, אותיות הקריאה א ה ו י (יהוא) ומתחלפת אתן.

(ג) קבוצת הנ"ך (5, 50, 500).

(ד) קבוצת אותיות השימוש "משה וכלב".

שימושה הדקדוקי: (א) ה"א הידיעה מאותיות ,משה וכלב" והיא בא ללמד על דבר ידוע ומפורסם.

(2) ה"א השאלה (הכצעקתה"?)

(3) ה"א הקריאה ("הושיעה המלך!).

(4) ה"א המגמה ("א בסוף שם לציון כיוון: דרומה).

(5) לציון מין נקבה בשמות ובכינויים.

(6) מסמנת בנייני פעלים (הפעיל, הפעל, התפעל).

(7) כשמפיק בתוכה, בסוף מלה, מציינת שייכות לגוף שלישי נקבה.

פתגמיה: אין ישראל נגאלים לעתיד לבוא, אלא מתוך חמישה דברים, וכולם בפסוק אחד.

חידותיה: חמישה מי יודע? חמישה אני יודע: חמישה חומשי תורה.

האור המחומש, או ה"הא"

האגדה אומרת כי האור של היום הראשון, שנגנז לעתיד לבוא, היה אור מחומש. ורמז לכך: חמש פעמים מזכירה התורה את המלה: "אור" ביום הראשון של הבריאה. "ויאמר אלקים "יהי" אור ויהיה אור וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך ויקרא אלקים לאור יום" (בראשית ג, ה). אור זה מחומש היה, כיון שמקורו בתורה, המונה חמישה חומשים, ששימשה את הקב"ה כמפה לבריאת העולם. (ה' עיין בחומשים ולאחר מכן ברא את עולמו. לכן גם נחשבת האות "הא" משם ה': י-ה, כאות שנברא בה העולם הזה. והאות י' – כאות שנברא בה העולם הבא).

טוּב העולם בה'

העולם שנברא באות "הא", ובה' אורות, נברא כעולם טוב במהותו, כפי שנאמר: "וירא אלקים את האור כי טוב". אלא, שהטוב שלו קשור בה' ותלוי בו, ב"הא" של שם ה', וב"הא" של תורתו (חמישה חומשי תורה):

אם מקיימים את התורה – אזי טוב הוא העולם, ואם לא – איננו טוב. וזהו שנאמר בפסוק: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".

וכשנולד משה רבנו, שהביא אח"כ את התורה, ראתה יוכבד אמו כי טוב הוא, כנאמר: "ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב ותצפנהו" (שמות א, כג). ומנין ידעה שהוא טוב? מפני שבשעה שנולד התמלא הבית חמישה קווי אור, "אור מחומש". ומסורת הייתה במשפחת לוי שהאור המחומש הוא האור של היום הראשון של הבריאה, שנגנז לעתיד לבוא, ושמור לצדיקים ולטובים המקיימים את תורת ה'.

ברכת "המוציא"

את ברכת "המוציא לחם מן הארץ" מתחילים ב"הא". ולמה מוסיפים ה"א בברכה זו דווקא, מה שאין כן בברכות אחרות ("בורא פרי האדמה", "בורא פרי העץ" – ולא הבורא)?

להדגיש שכל צמיחה ותולדה באות מכוח ה"הא", ובגלל זה יש לדקדק ולומר "המוציא" (זוהר חדש, מדרש רות).

אות של תשובה

ה"הא" – אות של תשובה היא,אות הקוראת לאדם וזאת מנין? שקרא הקב"ה לאדם בגן-עדן: "איכה", ב"הא" נוספת כדי לתת לו פתח להשיבו דבר. והיא אות פתוחה כדי להקל על החוזר בתשובה.

מספרים מאלפים

חמישה קניינים קנה הקב"ה בעולמו: תורה-קניין אחד, שמים וארץ-קניין אחד, אברהם-קניין אחד, ישראל-קניין אחד, בית המקדש-קניין אחד.

(אבות ו, י).

חמישה שמות יש לו להר שניתנה עליו תורה: הר האלוקים, הר בשן, הר גבנונים, הר חורב, הר סיני.

חמישה שמות יש לה לנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה (בראשית רבה יד, יא)

חמש פעמים שינה הקב"ה מעשה בראשית והראה לבריות כי אין העולם מתקיים אלא במאמר השם. ואלו הם: הצלת אברהם מכבשן האש, פתיחת פי האתון של בלעם, בליעת קורח ועדתו על ידי האדמה, הצלת דניאל מגוב האריות, והצלת חנניה, מישאל ועזריה מכבשן האש.

הקול הנצחי

בשעה שירד ה' על הר סיני ונתן לנו את התורה, בקולות וברקים נתנה לנו. כמאמר הכתוב: "ויהי קולות וברקים וענן כבד" וגו' (שמות יט, טז). אומרים חז"ל במסכת ברכות: בחמישה קולו ניתנה התורה.

הקול הזה, שנשמע ונתפשט בכל העולמות בכל הלשונות ובכל הזמנים היכן הוא? שמא אפשר שקול הנצח ייעלם? ודאי שלא!

אם כן, מדוע אפוא אין אנו שומעים אותו קול?

יודעי חן אומרים: קול זה הוא קול הנצח, אכן מהדהד הוא ללא הרף בחלל עולמנו, אולם בעת מעמד הר-סיני לבנו פתוח היה, ואוזנינו ואף עינינו שמעו וראו את הקולות, אך מאז חטאנו במעשה העגל, נטמאו האיברים, נטמטמו לבותינו, ולכן אוזנינו כבדו משמוע קול אדיר וחזק זה. ברם, אותו קול, כאור של ששת ימי-בראשית, נגנז בתורה, וכל שעוסק בה לשמה, זוכה ומבינה כבעת נתינתה מסיני!

כיוצא בו מצאנו בשמו של הבעש"ט שפירש את המשנה באבות: "בכל יום ויום בת-קול יוצאת מהר-חורב ומכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" (אבות ו, ב).

והדבר צריך עיון, ממה נפשך: אם בת-הקול באה לזרזנו על עלבונה של תורה, מדוע אין אנו שומעים אותה? ואם לא לזרזנו, לשם מה היא מכרזת בכל יום? – כאן – אומר הבעש"ט – הכרוז מכוון אלינו לזרזנו על עלבונה של תורה, ואם אוזנינו הגשמיות אינן שומעות, הרי אוזנינו הרוחניות, הנשמה הטהורה אשר בנו, שומעות גם שומעות; והשמיעה הזו היא-היא הגורמת לנו להעלות הרהורים לתשובה, לתורה ולמעשים טובים, ואלמלא היינו דוחים הרהורים אלה, ומיד היינו נתפשים לתורה או אז שומעים היינו, לא בת-קול אלא אותו הקול עצמו שניתנה בו התורה!

והקול המחומש הזה איפה נמצא? – הוא נמצא בחמישה חומשי תורה ובוקע ועולה ממנה.

לא ישיגוהו משיגי הגוף

ערכה של ה"הא" מתבלט אף בביטויה המיוחד, שאינו כן ביתר האותיות. בעוד שבכל האותיות יש מילוי בהן: א' – א-ל-ף, ב' – ב-י-ת, ג' – ג-י-מ-ל, הה"א אינה כן, אין לה מילוי אחר אלא מילויה כביטויה, היא "הא" ללא מילוי ותוספת, וראה "תוכנה הנסתר" לעיל.