האות ב
ב בית (או בי) שמה ופירושו: בית. האות השנייה באלף-בית. נקראת "בית" על שום צורתה שדומה לבית אשר לו שלושה קירות. ובזה יש רמז לעולמנו שנברא בבית ("בראשית"). ולעולמנו יש לפי המסורת שלוש חומות, מפני שהחומה הרביעית פתוחה לצד צפון, שמשם באה הרעה לעולם. יש קוראים את שמה "בי", שפירושו "תוך", כאותו בית פתוח הקולט הכול לתוכו. ה"בית" גם מסמלת את הבינה, את הברכה, ואת הבחירה החופשית, כמוסבר באגדות דלהלן.
צורתה: כאמור כבית.
הרכבה: "ב" מורכבת משלוש אותיות "וו" – ו' ו' ו' – שתיים מאוזנות, ומהן אחת רצפה ואחת תקרה והשלישית עומדת ניצבת, ומחברת את שתי הקודמות כקיר. מניין שלוש ה"וו" (6+6+6) הוא "חי" ללמד שעל-ידי ה"בית" נבראו החיים.
יש אומרים ששלושת ה"ווים" רומזים על שלושת הגופים אב, אם, ילד, שבהתחברם על-ידי ו' החיבור מהווים הם בית, תא משפחתי.
יש אומרים ש"ב" מורכת מ"ד" ומ"ו" וביחד "דו" שפירושו שתיים (כמו ה"ב") לרמז על השניות שיש בעולם (טוב ורע, אור וחושך), על שני לוחות הברית, על שתי התורות (שבעל-פה ושבכתב); ומניין ד+ו (4+6) מרמז על עשר אמירותיו של הקב"ה שעל-ידיהן נברא העולם, ועל עשרת הדיברות שלמענן נברא העולם.
תוכנה הנסתר: בשם האות "בית" מבטאים רק את ה"ב", ואילו ה"י" וה"ת" נסתרות. ותוכן נעלם זה ("ית") רומז על המקדש-של-מעלה הנעלם שעמד ת"י (410) שנ ים כמו המקדש של שלמה, והוא רומז כמו כן על כבודו יתברך, יתגדל ויתקדש.
מספרה ומניינה: 2. כשסופרים את תוכנה ומילויה: ב+י+ת=2+10+400. ובמספר קטן: 2+1+4=7, היות שבריאת העולם הושלמה בשבעה ימים.
מיקומה: בין "אלף" ל"גימל" בסדר אבג"ד; מול "מ" בסדר אלב"ם; מול "ש" בסדר אתב"ש.
שיוכה הקבוצתי: (א) קבוצת האותיות שמוצאן בשפתיים – "בומף".
(ב) קבוצת "בגד כפרת" שפעמים הן דגושות ופעמים רפויות
(ג) קבוצת בכ"ר (2, 20, 200) שהן מאותיות "ברכה" – שאותה מסמלת ה"ב" – ושבגלל זה בחרה הקב"ה להתחלת הבריאה.
(ד) היא מתחלפת בשכנותיה ל"בומף" (שוט =שבט; הפקר =הבקר).
(ה)מתחלפת ב"גימל" שכנתה באבג"ד (דאבה-דאגה)
(ו) קבוצת אותיות השימוש " משה וכלב".
שימושה הדקדוקי: כאות יחס במובנים שונים. ובין היתר מובנה (כצורת ה"בית"): בתוך.
פתגמיה: ראשי תיבות של "בית": בניתי שני פלטרין (=ארמונות) שלי אחד מלמעלה ואחד למטה-ארץ, יצרתי כל סדרי בראשית, תיכנתי חיי העולם הבא.
חידותיה: שניים מי יודע: שניים אני יודע:- שני לוחות הברית.
טובים הב' מן הא'....
כשברא ה' את העולם, בראו בשני כוחות ובשני יצרים, כבעל בחירה העומד ברשות עצמו, כאותו ילד שנברא מאביו ומאמו – וגדל ברשות עצמו ובכוחות שהוענקו לו ע"י הוריו – אולם הוריו ממשיכים לפקח עליו ולהשגיח על הליכותיו שלא ייכשל. כן הדבר לגבי העולם: הוא נברא באות "בית" ונשמר ע"י האות "אלף" הנמצאת לפניו בסדר האותיות, אך גם מאחוריו היא ניצבת: "בראשית ברא" – כדי לשמור עליו.
עולמנו זה, שנברא באות "בית", יש בו שני קצוות, שני קטבים של כוחות מנוגדים: טוב ורע, אמת ושקר, דין ורחמים – כמו כן יש בעולמנו בחירה חופשית, המתבססת על שתי אפשרויות מנוגדות. הבחירה ניתנה לאדם ועליו לבחור בטוב ולהתרחק מן הרע, והעולם הזה, המושתת על הבחירה – נמצא ראוי לשכן בו את האדם.
בריאת העולם שלנו, התחילה, כאמור, באות "בית". אחרים מספרים שה"אלף" קדמה ל"בית" גם בבריאת העולמות. לפי האגדה נבראו עולמות רבים, לפני בריאת עולמנו, באמצעות האות "אלף" וכולם נחרבו. וכך מספר אבא יוחנן: קודם שברא הקב"ה את העולם היה הוא ושמו אד והיה בדעתו לברוא את העולם וברא קודם אלף עולמות שנאמר: "האלף לך שלמה", והיינו דאמר ר' חייא: למה "אלף" ראשונה באותיות? מפני שבתחילה ברא הקב"ה באות "אלף" אלף עולמות שקדמו לעולמנו, ואחריה ברא ב"בית" שהוא בניין שמים וארץ של עולמנו (מדרש הנעלם, בראשית).
העולמות שנבראו ב"אלף" חרבו מפני שהתאימו לשמים ולא התאימו לאדם שהוא מטבעו בעל בחירה וכל העולמות הללו היו ממידת הדין, ולא יכלו להתקיים עד שברא הקב"ה את עולמנו ב"בית", המרמזת על שילוב של דין ושל רחמים.
וזה פירושו של הפתגם; טובים השניים מן האחד, כלומר: טוב העולם שנברא ב"בית" (בגימטריה=2) מן העולם שנברא ב"אלף" (בגימטריה=1).
"בית" של ברכה
העובדה שה"בית" נבחרה כאות של בראשית הבריאה, ולא ה"אלף" שהיא האות הראשונה, עוררה הרבה תמיהות והשערות. לפי היושר וההיגיון הייתה צריכה האות "אלף", שהיא הראשונה לאותיות, להיות גם האות הראשונה לבריאה, מדוע אפוא נבחרה ה"ב" שאחריה ולא ה"א"? הרב ר' שמואל הכהן פירסם ספר בשם "עין פנים לתורה" בו הוא מביא שבעים הסברים לשאלה זו.
בישיבה של מעלה מסרו בסודי סודות שהאותיות הופיעו לפני הקב"ה בסדר הפוך מ"ת" עד "ב" והסבירו מדוע הופיעו בצורה הפוכה, וסיפרו למה ואיך דחה הקב"ה את כל האותיות ובחר ב"בית" ועוד סיפרו משום מה התחילה הבריאה בשני "ביתין" בראשית ברא ואח"כ שתי "אלפין" אלקים את. ומשום מה נבחרה ה"בית". מפני שהיא מסמלת את השניות שיש בעולמנו ומפני שהיא מסמלת את הבחירה החופשית שיש לאדם בעולמנו המבוסס ע ל שניות, ומפני שהיא מלווה את העולם בברכה והברכה חשובה עד למאוד, בהיותה עיקר ויסוד גדול בהצלחת הבריאה, כינונה הנכון, קיומה ושכלולה.
הקדים תרופה למכה
ה"בית" של ברכה, שבה התחיל הקב"ה את הבריאה, החדירה ברכה לעולם והצילה אותו מכליה ומחידלון, ועל זה אומרים אנשי סוד הקדים הקב"ה תרופה למכת העולם. מספרים, שביום השישי לבריאה, כשנברא האדם, חטא האדם בעץ-הדעת ובאותו היום קולל העולם בעשר קללות. וכדי להציל את העולם ממכת הקללה, הקדים הקב"ה תרופה למכה והטיל את העולם במסגרת מקיפה של ברכה ש"הבית" היא סמל שלה, ועל ידי כך ניצל העולם מחורבן כללי. והקב"ה בירך את האדם הראשון בעשר ברכות כפי שמסתמל בצורת ה"בית" המורכבת לפי אותיות-היסוד שלה. מ-ד.ו. שהן בגימטרייה עשר, עשר הקללות שנתקלל בהן אדם הראשון.
עדות הבריאה
ב"בית" נברא העולם – "בראשית ברא". כך פירשו חז"ל, כלומר, במידה ממידותיו של הקב"ה התלויה באות "בית", ואילו התורה ניתנה ב"אלף" – "אנכי ד' אלקיך". הואיל וכך, הרי מתקבל לנו הסבר להופעת האות "בית" לאחר ה"אלף" בסדר האותיות, שכן, היא היא המעידה עדותה בכל יום תמיד על ה"אלף" – האחד המיוחד כבורא העולם. ומי רואה ושומע עדות זו, ואינו מקבל מרותו ואדנותו של בעל-הבית?!
מזרז היה ר' מוטל'ה את תלמידיו ומדרבנם להתבונן בדגש של ה"בית" ב"בראשית" לאמור: נקודה זו של הדגש רומזת על האלוקים, שהוא היסוד והנקודה הראשונה של הבריאה, כנקודה זו שאין לה תחילה ואין לה סוף, ורק רצונו ומשכנו בתוך ה"בית", העולם עומד והבריאה מתקיימת. אף אתם חביבי – היה מסיים ר' מוטל'ה – זכרו היטב וחרטו על לבכם תמיד, כי כדי לקיים ביתכם הציבו נקודה זו בתוכו, והיא אשר תחזק יסודותיו ותכונן עמודיו.
דין ורחמים
בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת-הדין. ראה הקב"ה כי העולם אינו יכול להתקיים בהם, והוא בראה ב"בית" היינו, במזיגה של שתי המידות, דין וחרמים, שכך יאה וכך נאה לו לקיים את העולם.
ר' מוטל'ה מצא סימוכין לדברי רבותינו אלו, מתוך עיון ב פסוקים בפרשת הבריאה שבתורה, שכך היא כתובה: "בראשית בר אלקים את השמים ואת הארץ". ונשאלת השאלה: וכי שמים נבראו תחילה? והרי פסוק אחר אומר – "ביום עשות אלקים ארץ ושמים" (בראשית ב, ד); הנמצאו שני כתובים המכחישין זה את זה? ואם תימצי לומר שכאחד נבראו, מדוע זה הזכיר הפסוק "בראשית" את השמים תחילה?
ברם, הוכיח ר' מוטל'ה – אין כאן סתירה, ובאמת נבראו כאחד, ולמה הזכיר ב"בראשית" את השמים תחילה? ללמדך, מה השמים מורכבים מאש ומים, שהם חסד וגבורה, כך כל העולם מורכב וממוזג מדין ומרחמים. בא זה – השמים, ולימד על זה – ה"בית" של בראשית.
דורשי רשומות היו אומרים, שלפיכך ברא האלוקים את העולם ב"בית" שכאמור, מלמד על יסוד המזיגה שהעולם הושתת עליו: טוב ורע, אור וחושך, ימין ושמאל. ללמדנו בינה, כי שתי דרכים מצויות בעולם והבחירה נתונה בידי האדם והתורה עומדת ומצווה עלינו: " ראה נתתי לפניכם היום ברכה וקללה – ובחרת בחיים!"
עולם חסד ייבנה
מבנה האות "בית" דומה לבית הסגור משלושה צדדים ופתוח מצד אחד – לפניו. פתוח הוא מלפניו, ללמדנו, שרק ממנו והלאה נוכל לחקור ולדרשו את מעשי ידיו של הקב"ה. אך, מאחורי כותלו – "האלף". הוא דבר שעליו נאמר: "במופלא ממך על תדרוש".
ויש המסבירים אותו פתח פתוח שלפניו שהוא כלפי ה"גימל", המסמל גמילות חסדים, להצביע בפני האדם, שעליו לצאת מ"ביתו" לקראת העני, לאסוף אותו הבית ולגמול עמו חסד, ועל ידי זה תהא הברכה שורה בבית. ומה שיפה לפרט, כל שכן שיפה הוא לכלל. וכך אמרו חכמינו, שגמילות חסדים היא אחד משלושה דברים שהעולם עומד עליהם.