יצירותיו ועולמו הרוחני

חלק ניכר מספריו בעברית ובאנגלית הקדיש שז"ך לאגדות הר ציון, ההר שכל עץ ושיח שצמחו בו הציתו את דמיונו בספרם לו על דורות עברו ועל ציפיות העתיד כשברקע ניגון כינורו של דוד.

בהר ציון גם הקים את 'מרתף השואה', האתר הראשון בארץ להתייחדות שרידי הקהילות במזרח אירופה אם יקיריהם. ואיך הגיע שז"ך להקמת 'מרתף השואה'? שארית הפליטה שניצלה מן המחנות הביאה לישראל 'מזכרות' מתופת האימה: ביגוד עשוי מגווילי תורה, סבונים שנעשו מעצמות בני אדם, חפצי קודש שניצלו, כמו שופרות, תפילין וכו', ובעיקר אפר שנאסף מהכבשנים לאחר שחרור המחנות. שז"ך, שהרב מיימון, מי שהיה שר הדתות באותם הימים, התייעץ אתו בקשר לשימורם של חפצי קודש אלה, החליט לרכזם במקום אחד, בהר ציון. מרשים היה לראות את נציגי הקהילות השונות מתאספים במרתף השואה בתאריכים מיוחדים למפגשי זכרון או לראות בליל תשעה באב קבוצות נוער מכל העולם בוכים במרתף השואה על עולמות שחרבו.

הרבה עצב יהודי יש בסיפורי שז"ך על ילדי ישראל המנסים 'לעכל' את זכרונותיהם מימי השואה במפגש עם הקדושה 'המלכותית' שבהר ציון. סיפורים אלה מכוונים כמו רבים מיצירותיו דווקא לנוער, והם מבוססים על מעשים שהיו, אך עובדו – כמו אגדות חז"ל – לסיפורים שהפכו את המעשה החד-פעמי לסיפור בעל משמעות סמלית על-היסטורית. אין ספק שילד (וגם מבוגר!) השומע על 'סידורו של ברלה', על 'הקטרינקה' או על 'שירת הכינור' (אגדות לימים נוראים, ירושלים תשל"א), יבין אחרת את עמידתו מול בורא העולם בימי הרת עולם.

הר ציון הפך למרכז בו נפגשו מרתף השואה עם קבר דוד ועם מצפה הבית ממנו צפו אלפים בגעגועים על הר הבית. זכרון העבר התמזג עם הציפיה לגאולה, בבחינת 'בזכירה סוד הגאולה' כדברי הבעש"ט. ומה פלא בהיותו חלק קבוע ובלתי נפרד ממפגשים מרטיטים אלו פתח "הממונה על ההר" את סגור לבו ומיד פרצו מתוכו מעיינות של אגדה ומיסתורין שליוו אותו כל חייו.

אך בנוסף – וכהשלמה לשני מוקדים אלה – ביקש שז"ך להפוך את הר ציון למרכז יהודי תוסס. בהר ציון הוקמה בעזרתו הישיבה הראשונה לבעלי תשובה, ישיבת התפוצות. רבים פקפקו אם נסיון זה יצליח, ואם התלמידים שנרשמו שם בעקבות ההתלהבות הנסית שנולדה במלחמת ששת הימים אכן יתמידו בתלמודם. והיום לאחר שלושים שנה ניתן לומר שמהישיבה יצאו בני תורה רבים המשמשים כרבנים, ר"מים ופעילי קהילה.

אך לא רק בענייני המקום אלא גם במימד הזמן היתה לשז"ך גישה יחודית שהתבטאה הן ביצירותיו הספרותיות והן ב'יצירותיו' הציבוריות. בספרו "הגאולה בסוד חודשי השנה" (תל-אביב תשנ"ד) מתאר שז"ך את היסודות היחודיים של החודש היהודי שמסביבו מגוון של מצוות ומנהגים (ברכת החודש, יום כפור קטן, ר"ח על כל גילוייו, קידוש לבנה וכו') ושבמהותו קשור למזלות, לשבטים ולאותיות.

במסגרת הדיונים על החודשים מתייחס שז"ך גם לימים. כמו שלכל מקום בישראל 'עומק' היסטורי כך גם לכל יום בלוח העברי זכרון של נצח יהודי, ואם כך לגבי ימים, לגבי שנים עאכו"כ. כל שנה ארגן שז"ך אירועים לציון מאורעות מרכזיים שחלו באותה שנה והוא ניסה לעניין חוגים רחבים בהעלאת דמויות ואירועים מן העבר ובכך לחזק את המודעות ההיסטורית של עם ישראל. כך ארגן לאחרונה שנת הרמב"ן (תשנ"ד) ושנת בעל אור החיים (תשנ"ו). בשנת תשנ'ח נתן הרצאות על הגר"א ולקראת שנת תש"ס תכנן את שנת הבעש"ט (300 שנה להולדתו). היובלות לא צויינו רק בהרצאות וכינוסים אלא שז"ך חידש דרכים נוספות לציון האירוע. כך הונפק בשנת האר"י לפי יוזמתו בול מיוחד לאירוע ושז"ך כינס את צאצאי האר"י למפגש 'משפחתי'. האירועים והציונים ההיסטוריים הפרו גם את כתיבתו, ועשרות ממאמריו נכתבו על גדולי ישראל ופעולותיהם.

במסגרת ההתייחסות למימד הזמן יש להזכיר גם את האגדות הרבות שחיבר וחידש שז"ך בקשר לחגי ישראל, ושרוכזו בספרים אחדים כמו "בגלגולי השנה" (תל-אביב תשי"ט) ו"אגדות לחגי ישראל ומועדיו" (ירושלים תשל"ז). באגדות אלו נכנס הקורא למרכבת התפילות והמנהגים של החגים וזו מובילה אותו לעולמות קסומים של המיסתורין היהודי, כשהמספר הוא לעתים ר' מוטלה שהיה מאבות אבותיו של שז"ך.

נושא נוסף שזכה להתייחסות שז"כית מיוחדת היה נושא האותיות, גם אלה נתפסו על ידו במשמעותם הנסתרת. בספרו המקיף "האותיות וסודתיהן" (ירושלים תשמ"ח) הוא חוקר – תוך התייחסות מתמדת לספרות היהודית לדורותיה – את רזי האותיות וממחיש בתיאוריו וסיפוריו את ייחודו של הא-ב היחודי – אותן האותיות בהן ברא הקב"ה את עולמו הנפלא ובהן נתן לעמו את תורתו וגנזיה.

בשנים האחרונות עסק שז"ך בחקר האותיות המשונות בתורה ולאחר שפרסם במשך שנה בדפי שבת בשבתו ביאורים לאותיות המשונות בכל פרשה הוא תכנן להוציא ספר ובו ביאור מדרשי-רעיוני לחמש מאות האותיות המשונות. מבוא מקיף על מקורן ותוקפן של אלו האותיות כבר פרסם בחוברת נפרדת.

רבים שאלו את עצמם איך שז"ך, ששורשיו בבית ליטאי והוא עצמו רציונליסט מפוכח, איש הרמב"ם, הפך לאיש אגדה ומסתורין. נראה שהשואה, אותה חש בעוצמה רבה בעומק נשמתו כל ימי חייו, הכריחה אותו למצוא מפלט בעולם האגדה. וכך טווה לו ר' שמואל זנוויל את מסכת חייו עד יומו האחרון כצייר אמן המצייר את המציאות במכחול דמיונו ויוצר מציאויות חדשות. לידידיו הסביר בחיוכו המיוחד, שלפי חז"ל "פנים זועפות למקרא, פנים בינוניות למשנה; פנים מסבירות לתלמוד ופנים שוחקות לאגדה" (פסיקתא דרב כהנא פ' בחודש השלישי)

ומציאות ימינו זקוקה לפנים שוחקות ומאירות כדי להתמודד עם השאלות הנוקבות של דורנו.

אכן, יצירותיו של שז"ך נותנות ביטוי לעולמו הפנימי של המחבר המשול לעץ מושרש היטב בעולם ההלכה, המדרש והתלמוד אך ראשו מגיע השמימה לעולמות של מחשבה מיסטית ויצירתית.

גם אחרי פרישתו מתפקידיו הממלכתיים המשיך שז"ך בעשייתו הספרותית והציבורית. בתקופה זו הקדיש חלק מזמנו למחקר בספר תהילים, אותו התחיל עוד בצעירותו ושחלקים ממנו פירסם כנספח מקיף לספר גולדשטיין של החברה לחקר המקרא תחת הכותרת "התוכן השיפוטי שבמזמורי תהלים" (תל-אביב תשמ"ח).

כמו-כן המשיך בהיותו עוד תושב תל-אביב – שם זכה לתואר יקיר העיר – לעמוד בראש מרכזי תרבות רבים (אהל שם, ידע עם, "בני ברית", ביכנ"ס ביל"ו וכו') ולתת כל שבוע עשרות הרצאות ושיעורים – ביניהם דרשות מקוריות בסגנונו המיוחד על פרשות השבוע – בחוגים קבועים שדרשו ממנו עיון מתחדש תמידי במקורות ישראל. עם זאת תמיד המשיך לחפש דרכים חדשות כדי להרחיב את ציבור המתעניינים ביהדות. במסגרת זו תמך בהקמת המרכז לקבלה בת"א שזכה לתהודה ציבורית מרשימה והפנה רבים שחיפשו שורשים במקורות זרים ובעולמות רחוקים חזרה למקורותינו. בשנותיו האחרונות עברו שז"ך ורעייתו לירושלים וגם כאן הספיק לפתח רשת עניפה של שיעורים ומפגשים רוחניים. על אף גילו ידע תמיד לקבץ מסביבו צעירים אינטלקטואלים שהעריכו את התייחסותו הבלתי שגרתית לשאלותיהם. בשנותיו האחרונות ריכז את שיעוריו, דרשותיו ותפילותיו ב'יקר', בית כנסת שקם בסמוך לביתו ושימש לו כמקום תפילה, ומרכז לתורה, יצירה והתחדשות.

עם תלמידיו הכין פרוייקטים שונים בהתאם להתעניינותם, כשלגבי כל נושא היה לו מיד אוצר של רעיונות המבוססים על מקורות יהודיים מכל הדורות. בבחירת הנושאים שקד ללכת עם הזמן ולתרגם את מקורות העבר לשפה העכשווית. כך תכנן עם איש במה פרוייקט על התיאטרון במקורות, עם מחנכת ספר על האושפיזין והמחשתם בהוראה, ועם במאי עבד על סרט שיתאר את הסאגה היהודית, וזאת לאחר שהבין שחלקים רבים בציבור התרגלו כבר לקבל את מזונם הרוחני מהטלוויזיה. מתוך הכרה שהשואה היא היום מרכיב מרכזי בזהות היהודית, תכנן להוציא ספר על פרשיות השבוע כשבכל פרשה יש התייחסות לשואה ולהשלכותיה, אכן מעיין מתגבר.

אך אולי אופיינית ביותר לרעננותו ולחיונותו היא התכנית עליה עבד עם אחת מפעילות 'יקר' העוסקת בהכנת נשים ללידה ולאמהות. לאשה זו הציע לחקור את נושא שירי הערש היהודיים מימי קדם ועד היום ולרכזם במספר קלטות, היה זה מרתק לראות אדם בא בימים שופע מקורות ורעיונות על שירי הערש שליוו את ילדי ישראל לאורך הדורות, ואולי היה בכך סמל לאדם מופלא המגלה כמו ילד כל יום את העולם מחדש בהתפעלות אין קץ ומבקש להוסיף ממנגינות לבו לשירת העולם.

על הכנת החומר ריכוזו והמשך עיבודו לפרסום באתר,

במגוון הנושאים בהם עסק הרב ד'ר ש.ז. כהנא ז'ל

שוקדת נחמה כהן.

הארות והערות יתקבלו בברכה.