הרותם

אחת מהתכונות החשובות של הרותם היא היכולת לשמור על האש. וסיפורים רבים סופרו על כוחו זה. מעשה באחד שהניח גחלים בוערות בחג הסוכות ובא ומצאן בוערות בפסח. רב אשי מספר בשם הונה בר נתן על קבוצת אנשים שהלכה במדבר וערכה בה סעודה. סדרו אש וצלו בשר. כשחזרה הקבוצה כעבור שנה לאותו המקום, עדיין ראו את אותן הגחלים כשהן לוחשות. תמה על כך אחד האנשים ושאל את החכם אמימר אשר ענה לו: הגחלים בודאי של רתמים היו. שכל הגחלים כבו מבחוץ כבו מבפנים ואלה אע"פ שכבו מבחוץ, עדיין הן בוערות מבפנים.

בדומה לכך מסופר על מעשה בשני אנשים שישבו תחת רותם אחד ולקטו עצים מן הרותם, העלו אש ובשלו ואכלו. לאחר שנה באו שוב לאותו מקום ומצאו אפר במקום שהדליקו,אמרו הרי עברו שנים עשר חודש מאז שעברנו ואכלנו במקום זה.

מששו באפר דרכו עליו ונכוו רגליהם מן הגחלים שמתחת האפר.

ומנין לרותם כח זה לשמור על האש ? על כך ישנן אגדות רבות, אחת מהן מיחסת כוח זה למתנתו של אליהו הנביא.

כוחו של אליהו היה באש. במאבקו עם נביאי הבעל הוריד אש מן השמים (מלכים ב'א' יב), ולבסוף עלה בעצמו חי השמימה ברכב אש וסוסי אש וכשעלה ברכב אש וסוסי אש - ראו כולם בעליל שהאש מן השמים היתה בתוכו בנשמתו ובכל רמ"ח אבריו. הוא היה כל כולו אש וקנאתו היתה קנאת אש (מלכים ב'ב') כשנמאסו חיי העיר על אליהו וברח מחמת אחאב ואיזבל המדברה, סער כולו וישאל את נפשו למות. ובסערת הנפש התלקחה האש שבתוכו והוא היה כל כולו אש.

ואז בחר לו כמשענת את הרותם "וישב תחת רותם אחת" וכשירד הליל שוב "וישכב ויישן תחת רותם אחד"(מלכים א' יט' ה')וישאל את נפשו למות ואז בסערת נפש זו העביר את האש הגדולה שבתוכו לתוך הרותם. מאז הפך הרותם לשומר על האש.