ערכיה של שנת השמיטה - המשמעויות השונות של השמיטה במחשבת ישראל - ב

רש''י, ספורנו: התמסרות בשמיטה לעבודת ה'

ומכאן מובילה דרכו של מקיים המצווה אל המסקנה המעשית המתבקשת: התמסרות, בשנת השמיטה, לעבודת ה' וללימוד תורתו. כך הסביר רש"י את הכתוב: "ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כה ב') "לשם ה', כשם שנאמר בשבת בראשית", (שבת בראשית הוא כינוי מקובל ליום השבת, היום השביעי במעשה בראשית).

כוונתו אם כן: יש להקדיש את שנת השמיטה כשבת לשם ה' לולא לשם ההנאות הגופניות של האדם.

בעקבותיו הולך הספורנו ומרחיב את אימרת רש"י בהסבירו את הנאמר: "ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כ"ה ב'):

"שתהיה כל השנה הבטלה מעבודת האדמה – מוכנת לעבודתו כמו שכיון בשבת בראשית באומרו: (שמות כ' י') "שבת לה' אלקיך".

אברבנאל: הארץ הנבחרת מעידה על אדוניה

דון יצחק אברבנאל, אומר כי כשם שבשמירתו על השבת מעיד העם הנבחר שהקב"ה הוא בורא העולם ככה הארץ הנבחרת מעידה בשמיטה על אדוניה:

"נמצא שהייתה ארץ ישראל נבחרת ונחמדת לפניו יתברך מתוך שאר הארצות, כמו שהיה העם ישראל נבחר מכל שאר העמים… ומפני זה רצה הקב"ה שכמו שהאומה בכלל תעשה זכר בשביתת היום השביעי, אל הפנה הקדושה מבריאת העולם וחידושו, ככה הארץ הנבחרת תעיד עליה בשמיטתה השנה השביעית… וכאילו הארץ ההיא למעלת קדושתה, עם היותה בלתי מדברת, תעיד בפינה הזאת מה שיעיד העם הישראלי בשבתותיהם, ותהיה עדות הארץ בזמן היותר ניכר בה והוא השנה… ולכן חתם הדברים בסוף אותה פרשה "והארץ לא תמכר לצמיתות, כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי: ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ" (ויקרא כ"ה כ"ג-כ"ד), שביאר בזה שהארץ אינה נתונה להם בהחלט, כי על כל פנים לה' הארץ ומלואה… ולכן ראוי שיתנהגו בה כרצונו ויתנו לה גאולה, שאם לא יעשו כן תבוא עליהם הגלות, כי בעל הבית יתברך יגרשם מארצו…" (דון יצחק אברבנאל, נחלת אבות, פרק ח', י"א)

אלשיך: נגד תפיסת ''כחי ועוצם ידי''

האלשיך סבור שהמצווה באה להזכיר לאדם, שרכושו שייך לה'. הפסוק הפותח בתורה את הלכות שמיטה הוא "כי תבואו אל הארץ אשר אנוכי נותן לכם". לכאורה, שואל האלשיך, בתחילת פרשת בהר, ה"סיפא" של הפסוק הזה מיותר: וכי יש מי שאינו ידוע שה' הוא הנותן את הארץ? הלא "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כ"ד א'). בתשובה לשאלה הזאת, אומר האלשיך, טמון טעמה של השמיטה:

"…ונראה שיצר הרכושנות באדם חזק הוא. ואולי ביותר חזק יצרו של האיכר היושב על אדמתו, והרגשת ה"שלי" סכנה תמידית היא לו, ולכן מדגיש התורה תמיד את עובדת היות הארץ מתנה שניתנה לישראל, לבל ישכח שלא כוחו ועוצם ידו הם שעשו לו את החיל הזה".