ערכיה של שנת השמיטה - המשמעויות השונות של השמיטה במחשבת ישראל - א

השמיטה, על מכלול עניניה, הינה מערכת של מצוות שלהן משמעות דתית, חברתית וממלכתית. לשמיטה אין אח ורע בדתות האחרות ובתרבויות השונות. אולם הרבה מערכיה נקלטו, במרוצת השנים, גם אצל עמים זרים – כשם שנקלט אצלם רעיון מנוחת היום השביעי. חכמי ישראל בחנו בכל הדורות את ערכי השמיטה וטעמיה וביקשו להגדיר את משמעויותיה הרוחניות.

רבי אבהו: ארץ ישראל שייכת לה'

כבר רבי אבהו בדורשו ל"טעמא דשביעתא" קבע שהמצווה נועדה להזכיר שארץ ישראל שייכת לה':

"אתא ההוא תלמידא אמר ליה [לרבי אבהו]: "מאי טעמה דשביעתא?" אמר ליה: "… אמר הקב"ה לישראל: "זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי היא…" (סנהדרין ל"ט ע"א)

החינוך: השמיטה לאות כי הקב''ה אדון העולם

לדעת ספר החינוך נועדה המצווה להזכירנו שהקב"ה הוא בורא העולם והוא אדוניו האמיתי:

"משורשי המצוות לקבוע מלבינו ולצייר ציור חזק במחשבתנו עניין חדוש העולם [ע"י הקב"ה] כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שלא ברא דבר, הכתיב מנוחה על עצמו. ולמען הסיר ולעקור ולשרש מרעיוננו דבר, הכתיב מנוחה על עצמו. ולמען הסיר ולעקור ולשרש מרעיוננו דבר הקדמות [רעיון קיום העולם מאז ומעולם, שכביכול לא בראו הבורא] אשר יאמינו הכופרים בתורה ובו יהרסו כל פנותיה ויפרצו חומותיה, באה חובה עלינו למנות שש שנים ולשבות בשביעית ובכן לא תפרד לעולם העניין מבין עינינו תמיד, והוא כענין שאנו מונין ימי השבוע בששת ימי עבודה ויום מנוחה. ולכן צוה, ברוך הוא, להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו, מלבד השביתה בה, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושעה, לא בכחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה, וכשהוא חפץ הוא מצווה עליו להפקירם…" ("ספר החינוך" מצווה סט).

החינוך: בטחון בקב''ה

"…ועוד יש תועלת אחר נמצא בזה: שיוסיף האדם בטחון בשם ברוך הוא, כי כל המוצא עם לבבו לתת והפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת ומלומד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מדת הכילות הרבה ולא מיעוט הביטחון…" (שם).