סוד ההשפעה המיוחדת של הקהל על העם

חכמי ישראל גילו את סוד ההשפעה המיוחדת שיש למצוות הקהל על נפש העם ועל עתיד האומה.

רבנו בחיי: יש מיש

"כשם שבאה מצוות השמיטה… כן מצוות ההקהל שהוא אחר עבור השבע לגמרי… תרמוז על מילת "לעשות" שנחתם בו מעשה בראשית אחרי הזכירו ענין השבת, וכן מצינו ב"מזמור שיר ליום השבת" שהזכיר אחריו: "צדיק כתמר יפרח", וכבר הזכרתי זה בבראשית (דברים ל"א י).

גזר על הנמצאים לעשות הם פעולותיהם יש מיש, מכאן ואילך, וכן רמז דוד המלך, ע"ה, "מזמור שיר ליום השבת", והזכיר אחרי כן: "צדיק כתמר יפרח", והמשכיל יבין (בראשית ב' ג').

את דבריו אלו מבאר הרב הדרי:

"גם אם שומעים אנו את מזמורו של היום השביעי על חתימת הבריאה, הרי אין כאן נעילה אלא מובטחת לנו פעילות המתפתחת ועולה, צומחת ופורחת. כיוצא בענינה של השבת שהיא מקור הברכה והיציאה "אשר ברא לעשות", כך גם עניניה של מצוות הקהל שאף היא מעוררת לעשייה רוחנית בתלמוד תורה. מכאן הנימוקים להבנת מצות הקהל, המגלים את נקודת היעד שבה. גם אם המנמקים עמדו על בסיס ההלכה הרווחת שההקהל מתקיים במוצאי שביעית, הרי הם ראו בו מגדל-אור לשנות השמיטה הבאות". (שבת ומועד בשביעית, "שתי שבתות במעמד הקהל").

תפארת יונתן: הקהל מעורר ללימוד נוסף

"למה באמת שנת שביעית – שמיטה, משום דכל ו' שנים אין יכולים ללמוד בהתמדה גדולה, אודות שאין להם פנאי מחמת החרישה והזריעה, ולכך היו עושים שמיטה בשביעית ללמוד בהתמדה. ולכן לאחר השמיטה תרצה לחשוב שכבר למדת בשנת השמיטה כדי צרכך ולכן אמר "מקץ שבע שנים", היינו: תיכף אחר השמיטה תשוב לתורה". ("תפארת יונתן" פ' וילך)