כל ישראל

חובת הקהל על כל העם

הקהל היא מצווה החלה על כל העם ועל כל אחד מפרטיו כפי שנאמר:

"הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך" (דברים לא יב).

על היקפה של החובה אפשר ללמוד גם מדברי התורה לגבי עתויו של המעמד, היינו בעת התכנסותו של העם כולו בעלייתו לרגל:

"בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלוהיך במקום אשר יבחר..." (שם י"א).

ההדגשה על כלל ישראל חוזרת ומופיעה גם בתיאורי ההתכנסויות שערכו שלמה, יאשיהו ועזרא (ראה פרק ב'). בתלמוד נאמר: "נגד כל ישראל" – שיהיו כל ישראל שומעין (חגיגה ג, ע"א).

רמב''ם: מצוות עשה להקהיל כל ישראל

וכך פוסק הרמב"ם:

"מצוות עשה להקהיל כל ישראל, אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל ולקרות באוזניהם מן התורה"... (הלכות חגיגה, פרק ג' א').

הרמב"ם מדגיש שגם "חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה כדולה ויתירה" (שם).

משמיעת דברי התורה בהקהל אינם פטורים אפילו העומדים מרחוק, או המתקשים לשמוע: "ומי שאינו יוכל לשמוע, מכוון לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת. ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה שהמלך שליח הוא להשמיע דבר האל". (שם).

לפי האדר"ת חייבים לשמוע גם מי שאינם מבינים את לשון הקודש.

פטורים מהקהל, לדעת הרמב"ם, רק הטמאים משום שהם פטורים מעליה לרגל ואסורים בכניסה לעזרה: "כל הפטור מן הראייה, פטור ממצוות הקהל חוץ מן הנשים והטף והערל, אבל הטמא פטור ממצוות הקהל"... (שם, פרק ג', ב').

יש מן החכמים הסבורים שבעליה לרגל ובהקהל מחוייבים רק מי שהם בעלי אדמות בארץ ישראל.

הקהל מצוות עשה שהזמן גרמה ונשים חייבות בה

נשים אינן חייבות בעליה לרגל, שהרי זאת מצוות עשה שהזמן גרמה ולכאורה מטעם זה אפשר היה לפטור אותן ממצוות הקהל. אלא שהגמרא קובעת במפורש:

הרי מצה, שמחה, הקהל דמצוות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות

קדושין ל"ד ע"א

(הגמרא בדיונה האם נשים פטורות מכל מצוות עשה שהזמן גרמן, מציינת את הקהל יחד עם מצוות אכילת מצה בפסח והשמחה ברגלים כמצוות שנשים מחויבות בהן).

הנשים באות לשמוע

את טעם חיובן של הנשים בהקהל מסביר רבי אלעזר בן עזריה "והנשים – באות לשמוע" (וזאת שלא כגברים הבאים לדברי התנא, ללמוד) (חגיגה ג' ע"א).