בסוד הכותל
לכבודו של דוד המלך וכדי לקיים את בקשתו קבעו בהר ציון עתים לתורה ואף הקימו בו ישיבה.
בבית הכנסת שליד "בית העדות", נקבע מושבה של ישיבת העיר העתיקה שהיתה מיסודו של זקן זקני הר ציון, הגאון הצדיק הרב רבי שלמה דוד כהנא זכר צדיק לברכה, רבה של העיר העתיקה שהר ציון נכלל בתחומה. הגרש"ד כהנא זצ"ל נענה ראשון לגאולת ההר, כרבה של העיר העתיקה ראה כחובתו להתעניין בהר ציון והשפיע על תלמידי ישיבתו לעלות איתו להר ציון לקומם את שממותיו, לגאול אותו מידי זרים ולהשיבו לבנין הנאמנים בקדושה ובטהרה. העליה להר באותם הימים היתה קשה עד מאוד, אבל הרב הישיש התגבר על כל הקשיים והכאבים וטיפס בשמחה עם תלמידיו להר. והוא הרב הישיש שתקע את היתד הראשון לבנין ההר. אחריו הלכו אחרים וביזמת זקנים אחרים מחברת "אזי" (ארגון זקני ישראל), ורבי ישראל צורבא בראש, העמיקו פרחי כהונה בלימוד דיני המקדש. פעמיים ביום כתתו בני הישיבה רגליהם וטפסו לפיסגת ההר כדי ללמוד במקום הקרוב לעיר העתיקה, והמשקיף על הר הבית.
הוותיקים שבין התלמידים שהכירו את הרב, ספרו עליו דברים רבים ומסרו בשמו דברים עמוקים ונפלאים. התלמידים אע"פ שזקנים היו ותלמידי חכמים, ניקו בעצמם את בית מדרשו של הרב ואף התגאו בכך, רבם הגדול שעלה בראשונה להר, עמד שם עם תלמידיו וניקה את ההר מערימות האשפה, ובכך שימש דוגמא לתלמידיו. תלמידי הרב אמרו שרבם הגדול ביקש לרוקן את ההר מהאשפה כדי שהקדושה תתגלה. ומעשה שהיה כך היה: כשעלה הרב עם תלמידיו בראשונה להר ציון היה ההר מלא חורבות, אפר מהמבנים שנשרפו, וערימות של אשפה. הרב ותלמידיו נאלצו ללכת בתוך החורבות והאשפה כדי להגיע לקברו של דוד המלך. כשראה הרב את המצב אמר לתלמידיו להביא מעדרים וקלשונות ולהוריד את האשפה מקבר דוד המלך. התלמידים השתוממו על בקשתו של הרב, הלשם כך נקראו? הרי ללמוד תורה באו להר ציון, ולא להוריד אשפה וזבל!
הרב עודדם והפציר בהם להביא את הכלים. והם לא היו יכולים לסרב לו.
אמר להם הרב: קבלה היא מ"המגיד הגדול" שאת האש לעבודת הבורא צריכים לחפש באפר. נחפש באפר אולי יזכנו ה' ונמצא את אש הקודש מהאור הגדול שהיה פעם בציון, ככתוב: "כי אור לו בציון".
כשסיימו את העבודה שמח הרב שמחה גדולה וסיפר לתלמידיו את הספור המפורסם על גילוי הכותל המערבי בימי החליף סלים לאחר שהיה מכוסה בערימות אשפה, ועל הלכלוך שבבית חוליו של מלך המשיח. שני סיפורים נפרדים שבתוכנם קשורים להר ציון וסודו של הכותל המערבי שנשאר בשבי האויב עד מלחמת ששת הימים בשנת תשכ'ז.