אברהם העברי המשתדל עבור בניו כדי לתקנם

סעדיה הוסיף וסיפר לי שבכל ערב שבת היה רבו האר"י מסתכל בנשמות היורדות לעולם הזה לקיים מצוות מנוחת השבת, ולהשתתף במעשה תיקון, במקרא קודש שירה ובזמרה. ובמוצאי שבת היה מסתכל לאור השלהבת לראות בעלותם. התיקון היה אצלו יסוד ועיקר בכל לימודיו ובכל מעשיו. אברהם אבינו היה המתקן הראשון בעולם וזרעו יצחק ויעקב ממשיכים במעשה התיקון, בתיקון הנשמות, הכלים, הלוחות שנשתברו, ובאיסוף הניצוצות והאותיות שהתפזרו בכל פינות העולם. כך הוסיף וסיפר מעשיות ומנהגים של רבו במערכת התיקון והפגיעות שבנשמה, לאחר מכן גילה לי סעדיה סוד ששמע מרבו, שהשם עברי המתייחס לאברהם ולזרעו, קשור ביסודו בתיקונים של הנשמות שאברהם קיבל עליו לתקן בכל הדורות על ידי זרעו.

לקבלת השבת היה הרב יוצא לשטח השדה שקראו בשם "חקל תפוחין", שפירושו שדה התפוחין. הרב ייחס לשדה חשיבות מיוחדת מעין הר הבית של יצחק אבינו, חשיבות התפוח וריחו היא בכך שהם מסמלים את מעלתם של בני ישראל, מעלת המלאכים המקדימים נעשה לנשמע. הוא היה אומר לתלמידיו הנאמנים שקבלת השבת בשדה שמספרו 309 משמשת פרוזדור לש"י העולמות של השבת שהם כולם אור, ועליהם נאמר "להנחיל לאוהביו יש" היות שהם ה"יש", הטרקלין הוא ה"יש" של המנוחה והנחלה של השבת, השמורות למאוחדים באחד (13 ) של אהבה (13 ) שהוא רזא דשבת. האר"י היה מתייגע בכל כוחותיו, היינו בכל כוח מכוחותיו עד שהיה מזיע והיה מנגב את עצמו במטפחת הלבנה שלו, והיה ממשיך להתייגע כדי להתיש כוח הקליפות, ולהיטהר מזיעת עבר אבי בית אב לבני גד. (דה"א, ה יג)

וכל היגיעה היתה כדי להבין את גילויי אליהו.

ואע"פ שטרח והזיע ולא הסתמך על הבנתו והשגותיו אלא היה הולך לבית מדרשם של מלאכי עליון ללמוד מהם, לשאול ולברר. ולא היה מגלה שום דבר לאחרים כל זמן שלא שמע מהם וקיבל רשות לגלות. והיה לו לשם כך מחילה נסתרת לאידרא ולקברות הצדיקים וסולם להיכלות של מעלה. הוא אמר לי שהיתה לו (לרבו) מחילה תת קרקעית מבית מדרשו לאידרא, ובהרבה הזדמנויות היו באים אנשי האידרא אליו לבית מדרשו. בל"ג בעומר היה מעלה מנורה בשטח המחילה ואין איש מלבדו שידע את מקום הפתח למחילה, ר' חיים ידע את סוד המחילה ולחץ כדרכו על הרבי למסור לו את המפתח לפתח המחילה, אבל הרבי נמנע מלתת לו, המחילה, אמר לו, מסוכנת בשבילך היא כולה חשוכה ואפלה ומלאה עפר, ומי שלא יודע להפוך את עצמו לעפר לא יכול לעבור בתוכה, ואתה לגדולות נוצרת ולא לעפר.

ר' חיים ידע שאצלי המפתח למחילה ודרש ממני למסור לו את המפתח. אני כדרכי סירבתי ולא נתתי לו, והוא רגז עלי מאד. אולם לאחר פטירתו באתי לבני ר' שמואל ואמרתי לו היות שר' חיים חזר לעפר ציווה עלי הרבי למסור לו מפתח למחילה.

הסתכל עלי ברוגז ולא רצה לקבל את המפתח. ר' חיים עלה למעלה ולא ירד לעפר. ביום השנה של האבל בא אלי ר' שמואל לבית הקברות הביא אתו בקבוק יין לשתות לחיים וביקש ממנו לתת לו את המפתח למחילה ולהראות לו את מקום המחילה. נתתי לו את המפתח ולא רציתי להראות לו את מקום המחילה. כששאל אותי למה ? עניתי לו : ר' חיים יודע איפה המחילה ואתה עדיין לא עפר ואסור לך להיכנס לתוכה. צדקת ענה לי.