שירת המלאכים
אחרי הפסוק "שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד" – שהוא ההצהרה הנשגבת ביותר על אחדותו של הקב"ה – אנו אומרים את המלים, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". בכל ימות השנה נאמרות המלים הללו בלחש, וברוב הסידורים הן גם מודפסות באותיות קטנות יותר מן האותיות של הפסוק "שמע ישראל". ואולם במשך כל יום הכיפורים, מקול נדרי ועד לתקיעת השופר שאחרי נעילה, הכל אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם.
גם ב" סדר העבודה" שבתפילת מוסף, שבו מתואר בפרטי פרטים כל מה שנעשה בבית המקדש ביום הכיפורים, אומרים אנו "ברוך שם ..." בקול רם שלוש פעמים: "והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה, היו כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרים, 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'".
מדוע במשך כל השנה אומרים אנו את המלים הללו בלחש, ורק ביום הכיפורים אנו אומרים אותן בקול רם?
המדרש (דברים רבה, פרשת ואתחנן) מספר, שבעבר היה פסוק זה נחלתם של המלאכים בלבד; זו הייתה שירת המלאכים. ואולם כאשר משה רבנו עלה להר סיני לקבל את התורה ושהה שם ארבעים יום וארבעים לילה, הוא שמע את השירה הזו, והיא כל כך מצאה חן בעיניו, עד שהוא למד אותה – ולימד אותה לעמו.
כאשר שמעו המלאכים את בני ישראל שרים את השירה שלהם הם התלוננו בפני הקב"ה על כך שמשה לקח אותה מהם. מייד החליט הקב"ה שישראל יאמרו את השירה הזו בלחש בכל ימות השנה – למעט יום הכיפורים, שאז הם יהיו רשאים לומר אותה בקול רם.
ואולם כאשר שמעו המלאכים את עם ישראל אומרים "ברוך שם..." בתפילת כל נדרי בערב יום הכיפורים, הם חזרו והתלוננו בפני הקב"ה. אלא שאז הקב"ה השיב להם: "ביום הזה עם ישראל מתפללים בכל מאודם בבתי הכנסת. הם כולם לבושים לבן, אינם אוכלים ואינם שותים, והרי הם כמלאכים. משום כך ביום הכיפורים הם רשאים לשיר 'ברוך שם...' בקול רם".
יום זה, הקדוש מכל ימות השנה, שבו היהודים מהללים את שם ד' ביחד עם המלאכים, הוא הזמן להתפלל על כך שבאמצעות התשובה, התפילה והמעשים הטובים יצליחו בני האדם עלי אדמות להגיע למדרגות הרוחניות הגבוהות של המלאכים – ולשמור עליהן במשך כל השנה כולה.