פטישו של ר' לייב המשמש
משנכנס אלול היה ר' לייב השמש נוהג לקום כל בוקר בהשכמה ולחזר עם פטישו על בתי ישראל, ועל כל דלת ודלת היה מקיש בחזקה, ומעורר את הקהל בקול רם לעבודת הבורא.
ולא היה זז מהדלת עד שנפתחה לפניו, וראה במו עיניו שבעל הבית כבר קם מיצועו.
היה הקהל מתמרמר ורוטן על התנהגותו זו של ר' לייב השמש. ביקש ר' לייב להפיס דעתם של הבריות והיה שח להם על הימים שעברו ועל התנהגותו של הסבא, הרב הזקן.
בשבת מברכין של ראש חודש אלול, שעל פי רוב היא חלה בשבת פרשת ראה, היה הסבא רגיל להעמיד פנים חמוצות וזועפות בשעת קריאת התורה, כשהיה הקורא משמיע את הפסוק: "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה", או המקראות של מעשר שני שחייבים להעלותו ולאכלו בירושלים, וכן פרשיות החגים וביחוד הפסוק של מצות עליה לרגל:
"שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך במקום אשר יבחר" – כששמע פסוק זה היה הסבא זוקף ראשו כלפי מעלה ונאנח עמוקות.
לאחר התפילה היה שולח את ר' לייב משמשו להזמין את כל הגבאים וחשובי הקהל לשלוש סעודות שהיה עורך בביתו. באותה סעודה היה הסבא מאריך בשיחה על עניני תשובה של חודש אלול. והיתה לו לסבא הזקן גישה משלו לענין חודש אלול.
הציבור סבור, היה אומר, כי חודש אלול נקבע כחודש של תשובה בגלל ימי הדין הבאים בעקבותיו. אמנם זה נכון, אבל לא זה העיקר. תשובת היחיד היא בבחינת הני כלבין הצווחין הב הב ! הב לנו חיי, הב לנו מזוני. ברם, יהודי שלם מה ענין לו בחיים ? ומה לו בין חיים הכ א לחיים התם בעולם האמת ? אלא חודש אלול נקבע כחודש התשובה לעם כולו בקשר לגאולה, והוא נקבע בגלל חודש אב שלפניו, שהוא מעין דור החורבן כלפינו, בבחינת: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו הריהו כאילו נחרב בימיו". וכל עיקרה של התשובה בחודש זה הוא לתקן המידות ולהכשיר את הנפש לגאולה, ולהפוך את חודש אב לחודש של שמחה ומועד, כפי שנאמר בו: "כי קרא עלי מועד".
וכך היה הסבא דורש בענין הגאולה שעה ארוכה, עד שהיה מחשיך היום. משהתפללו ערבית והבדילו על היין, פנה הסבא אל הגבאים והזקנים ומבקשם שימתינו לו קמעה. אותה שעה הוא
נכנס לבית גנזיו, הוציא משם מספר פטישים של עץ וחוזר לבית-מדרשו ומחלקם בין הנאספים. היה נותן פטיש בידי כל אחד ומצווה עליו שיזדרז לקום באשמורת הבוקר וילך וידפוק בפטישו על דלתות בתי ישראל, ויהא דופק בחזקה עד שיפתחו לפניו הדלת ויתעוררו לעבודת הבורא ולתשובה, למען יקיים ה' את ההבטחה.
תמהו הגבאים ושאלו אותו: למה בפטישים ובפתיחת הדלתות דוקא ? ולאיזו הבטחה הוא מתכווין ?
אז באר להם סבא את הדבר במעשה על הויכוח הגדול.
ומעשה שהיה כך היה.
לפני כארבעים שנה, סמוך לאחר שהתעוררו ישראל לעסוק בישוב ארץ-ישראל והיו בני תשחורת נוטשים את בתי הוריהם, שהיו מלאים כל טוב, ועולים לארץ הקודש כדי להחיות שממותיה ולייבש ביצותיה, נתאספו בבית מדרשו של הגאון מוילנה מספר אברכים בני תורה והתחילו מתדיינים על הענין הזה, והיו מגלים בו פנים לכאן ולכאן.
היה שם זקן אחד מן המחזרים על העיירות, התערב אף הוא בשיחה, נענה ואמר:
"ברית אהבה כרותה בין הקדוש ברוך הוא וישראל. הקדוש ברוך הוא אוהב את ישראל,
כמו שנאמר: אהבתי אתכם אמר ה', וכן: אהבת עולם אהבתיך,
וישראל אוהבים את ה' ועונים לעומתו: סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים, כי חולת אהבה אני.
ומשום אהבתו לישראל בחר בהם ה' להיות לו לעם סגולה, שנאמר: לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט מכל העמים, כי מאהבת ה' אתכם.
ומקום בחר לו ה' בקרב ישראל לשכן שמו שם, הלא הוא הר הבית, שם נפגשו
"לראות ולהתראות".
וכשחטאו ישראל ונחרב הבית, נותקו החוטים שעל-ידם נמשכה האהבה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, והשכינה יצאה במסתרים לבכות.
שנאמר : במסתרים תבכה נפשי.
וישראל למטה ניטלה עטרתו מהם, הלכו לגולה, ירדו למחשכי עולם ועול שעבוד גלויות
ניתן על צווארם. שני האהובים כאילו נתרחקו זה מזה וגברו הגעגועים והכיסופים.
ככתוב : כאיל תערוג על אפיקי מים, וכן: צמאה לך נפשי כמה לך בשרי, לבי ובשרי ירננו
לא-ל חי.
לראות ולהתראות.
כל אחד מחכה לשני שיבוא אליו, וויכוח נטוש ביניהם: על מי להתחיל.
שלח הקדוש ברוך הוא את הנביא הושע לישראל ואמר להם:
לכו ונשובה אל ה' !
משלא נשמעו לו הוסיף ושלח אליהם את יואל ואמר :
שובה אלי !
ולא נתקררה דעתו כביכול עד שקרא בעצמו:
שובי שובי השולמית !
ועדיין כנסת ישראל אין כוחה לשוב.
התעוררה כנסת ישראל ואמרה לו לקדוש ברוך הוא שיתחיל הוא.
שובה ה' את שבותנו' – "השיבנו ה' אליך ונשובה"
השיבנו אתה תחילה ונשובה גם אנו אליך.
כיון שראה הקדוש ברוך הוא שעד יין אין בכוחם של ישראל לשוב, קרא אליהם לקום: התעוררי קומי ירושלים
אך גם לקום אין ישראל יכולים, כי תשש כוחם בגלות. ככתוב:
נעותי שחותי עד מאד, כל היום קודר הלכתי.
והריהם מבקשים מהקדוש ברוך הוא, שהוא כביכול יקום תחילה:
קומה ה' הושיענו ! - אתה תקום תרחם ציון קומה ה' עזרתה לנו ופדנו למען חסדך !
משראה הקדוש ברוך הוא, שאין ישראל רואים דרך תשובה ודרך קימה קרא להם שיעלו אור תחילה:
קומי אורי כי בא אורך
אולם ישראל שרויים בחשכה ואין בידם להעלות אור והם שוב מבקשים מהקדוש ברוך הוא: ה' אלוקי צבאות, האר פניך ונושעה ! האר פניך אל עבדיך ! - והאר פניך על מקדשך השמם !
ראה הקדוש ברוך הוא שישראל שרויים בחשכה ואין כוחם עמם לקום, אמר להם לישראל : פתחי לי אחותי ! - פת חי לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לך תרעין עילאין.
כיון שלא עצרו ישראל כוח בכל אלה ויתר על הפתח. "פסח הקדוש ברוך הוא על הפתח" וקם תחילה בגאולה. העלה אור ופתח לעמו את שערי הגאולה.