נקמת השטריימל של הרבי הזקן

השטריימל שהיה בביתו של ר' יעקב יהושע היה התכשיט החשוב ביותר של הבית. ר' יעקב יהושע קבלו מאביו, ואביו מזקנו, וזקנו מאביו. ר' יעקב יהושע היה מתפאר מאד בשטריימל. הוא היה קישוטו הנאה ביותר ובו היה מתהדר בכל שעת כושר ובעיקר בפסח, והיה שומר עליו כעליו כעל בבת עינו. את השטריימל הזה, היה רגיל ר' יעקב יהושע לספר, קיבל אבי זקני במתנה מאת הרב ר' יחזקאל משינאווא בנו בכורו של ר' חיים מצאנז בגלל מעשה שהיה.

סבא של זקנו נסע פעם אצל ר' יחזקאל וביקש שיתן לו טלית לחתונת בתו בשביל החתן כמנהג העולם. ר' יחזקאל חשד בסבא שהוא משים עצמו עני, משום שבאותו יום ראה אותו עומד בחנות וקונה טלית. וכך אמר לו ר' יחזקאל לסבא. נפגע הסבא מאד, והסביר לר' יחזקאל שרצה לכבד חתנו בטלית לפייסו, הסכימו ביניהם לילך לבירור אצל צדיק הדור ר' חיים מצאנז, אביו של ר' יחזקאל משינאווה.

מששמע ר' חיים את המעשה גער בבנו שהלבין פניו של אדם מישראל ופסק שר' יחזקאל חייב לתת לסבא לא רק טלית אלא את כל המלבושים של החתן וגם שטריימל. ר' יחזקאל שהיה עני ולא היה לו די כסף לקנות את כל המלבושים, קנה מה שקנה, ואת השאר נתן לו משלו וגם את השטריימל שלו נתן לו.

לפיכך כל אימת שחבש ר' יעקב יהושע את השטריימל היה מרגיש התעוררות עצומה וראה את עצמו עולה במדרגות.

נוהג היה לחבוש את השטיימל בליל הסדר של פסח. לבוש קיטל לבן של משי, אבנט מבריק והשטריימל, וכך היה נראה בהדרת פניו כמלך. אף הוא היה מרגיש את עצמו משוחרר מכל שעבוד, מכל דאגה וצרה כאילו נגאל מן הגלות המרה ויצא זה עכשיו ממצרים למדבר הגדול ללכת להר סיני ולארץ הנבחרת.

על השטריימל הזה הייתה גאוות המשפחה והיה מפורסם בין יהודי המקום. הרבה קנאו בו בגלל השטריימל ורצו להשיגו בכל מחיר שהוא, אבל ר' יעקב-יהושע לא שם לבו לכסף. בשנות חייו הרבות עברו עליו זמנים קשים, ימים של דוחק ועוני ואת השטריימל לא מכר, שמר אותו כאוצר בלום.

בגיטו לבוב בשנת תש"א, חדשיים לפני החיסול, מלפני הגסטאפו יצאה גזירה שכל יהודי הגיטו חייבים להביא אל משרדי הגסטאפו את כל החפצים, פרוות, ומלבושים, צווארונים, כובעים וכפפות. את החפצים יש לכבס ולחטא ולהביא תעודה על כך. יהודי הגיטו ראו בזה אות לטובה, סימן למצב בחזית, והתלחשו ביניהם שבודאי צריכים לאותם החפצים החמים בשביל החיילים הנסוגים במפלתם כשהם מוכים ורועדים מקור. ברם הגזירה במקומה עמדה. כדי להבטיח את קיום הפקודה וכדי למנוע שריפת החפצים לקחו אנשי הגסטאפו עשרים יהודים בני תערובת, ומשמרות מטעם מועצת הזקנים, ויצאו לאסוף את החפצים. ר' יעקב יהושע היה במבוכה גדולה, הסתכל בשטריימל ובכה. לא ידע מה לעשות, להצניע את השטריימל? כלום מותר לו לסכן חייו וחיי משפחתו? למסור לידי הגסטאפו? כלום מותר למסור את השטריימל של הצדיק ר' יחזקאל לידי הטמאים? ביקש לשרוף אותו שלא ליפול לידי הטמאים. הלך והתייעץ עם אחד הרבנים, ואמר לו, שיש למסור את השטריימל כדי שלא לסכן את בני התערובות. שמר, איפוא ר' יעקב יהושע על השטריימל ומפני שקשה היה לו להיפרד ממנו הלך בעצמו למסרו לידי הנאצים. כשמסר את השטריימל נדמה היה לו כאילו מוסר הוא את כתרו, וגאוותו. הרוצח מן הגסטאפו שקיבל את השטריימל, סובב אותו לכל הצדדים, התלוצץ וצחק?

- כובע יפה! יפה מאוד! כיבסת אותו!

- כן,

- מסרת אותו לנקוי וחיטוי?

- כן.

- והתעודה היכן היא?

- בבקשה! ענה ר' יעקב יהושע, ומסר את תעודת הניקוי והחיטוי. כדי להרבות צחוק ולהשתעשע, שם הנאצי את השטריימל על ראשו, ככובע של קוזאק והתחיל לטופף ברגליו בריקוד של קוזאק ולשיר שיר היתולים. בעינים חרדות ומלא פחד עמד ר' יעקב יהושע והסתכל על חילול הקודש ומלמל לעצמו:

- השטריימל של הרבי הזקן!! בגדי כהונה!! אוי לנו, או לעינים שכך רואות.

בינתיים נכנס המפקד לחדר וראה איש רוקד בשטריימל. חשב שהיהודי רוקד בשטריימל, נהנה מאד ומרוב חדווה היכה באקדחו מכה חזקה על ראשו של הרוקד.

- רקוד, רקוד.

- איש הגסטאפו התגלגל על הרצפה והשטריימל בראשו - שותת דם.

ר' יעקב יהושע ראה בנקמת השטריימל של רבו הזקן.