מחול צדיקים

תלמיד חכם היה אבא. פניו המקומטות, מצחו המתוח ועיניו המהורהרות היו רכונות תמיד על דף גמרא. רציני היה ורגליו כבדות, מעולם לא ראו אותו מתבדח או מתלוצץ שמח ועליז , ואפילו מריקוד של שמחה בימי חג ובשבת – נמנע.

רק בחתונות ובשמחת תורה נהג לקיים מצוות ריקוד. וגם אז, כשרקד בשמחת תורה היה ריקודו מעין "עבודת רגליים". היה מרים רגל אחת כטפח אחד מעל פני האדמה, ויוצא ידי מצוות ריקוד.

כך נהג בחתונה כשהיה עליו לקיים את המצווה של ריקוד לפני הכלה, והיו שואלים אותו בנוסח הגמרא. "כיצד מרקדין לפני כלה?" היה עונה: מרימים את הרגל טפח מעל לרצפה. מסתובבים ואומרים: "כלה נאה וחסודה".

והנה באותו לילה שהכריזו אומות העולם על הקמת מדינת ישראל וכל העם הסתער לרחובות לרקוד ולשמוח – בלילה זה רקד גם אבא. רקד ממש, כבחור צעיר. מחא כפיים ורקע ברגליו, וכירכר כילד. ידידיו ותלמידיו השתוממו מאד: מה היה לרב הזקן, כשהוא מפזז ומכרכר ככה?"

והוא השיב להם: "כתוב שלעתיד לבוא יעשה הקב"ה מחול לצדיקים. כל חיי רציתי לקיים את מצוות המחול, כדוד המלך, ולא עלה בידי. שאין אני צדיק, ולא ידעתי כיצד רוקדים וכוח לא היה בי לרקוד.והיום התעורר בי לפתע הכוח ורקדתי. והרגשתי בו טעם של אחד משישים מטעמו של אותו מחול שרקד דוד המלך. ומטעמו של המחול שיעשה הקב"ה לצדיקים בעתיד לבוא. ואף כי איני צדיק, הנה בזכות הלילה הזה שיש בו אתחלתא דגאולה, זכיתי לטעום אחד משישים ממחולם של צדיקים.