מזוזה על פתחי עולם

משנכנס חודש אלול היו מושיבים סופרים בהר-ציון לתקן ולהגיה את המזוזות. ,מנהג ישראל עתיק יומין הוא בכל אתר ואתר אלא שבהר ציון התלווה לו גוון מיוחד של ההר, ומעשה שהיה כך היה.

בראשית אלול עלה ר' מנחם מנדל להר-ציון ומזוזה קטנה בידו. ירד וטבל ועלה והתישב במצפה הבית על ספסל שמול הר הבית, הוציא את הדיו והקולמוס, פתח את קמטיה של מזוזה והתחיל מגיה. הוא בדק כל אות וכל תג וכל מקום שנמצא חשש ספק, העביר קולמוס ותיקן. כיוון שלא היתה אות שלא נפסלה והיה תיקון הדיו ניכר לא בא לידי שלוה ושקט כיוון שכך הגיע למילים "כימי השמים על הארץ" שהוא סופה של המזוזה,

ולאחר מכן בהעברת קולמוס על מספר אותיות ונמצאה כשרה למהדרין. באותה שעה שמח ר' מנחם מנדל שמחה יתרה, ואור של מצווה ניכר מעיניו ומפניו. מכוחו של אור מצוה נפתח לבו של ר' מנחם מנדל. באותה שעה התחיל תוהה, אפשר אדם מישראל מתקין לו מזוזה על פתח ביתו ויצא – ודאי שלא ! וא"כ העולם כולו מה יהא עליו ? וכי אפשר לעולם בלא מזוזה ? בתוך כך התחיל להרהר מזוזה של עולם מה כתוב בה. עמד ודן היקש מעצמו. מזוזה מחציתה של תפילין היא, תפילין שלנו מה כתוב בהן ? "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד." ותפילין של הקב"ה, תפילין של עולם, מה כתוב בהן ? "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ." אמור מעתה, מזוזה של עולם מה כתוב בה – "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ." שלא תאמר מזוזה זו הקב"ה מחויב בה כדרך שהוא עושה בתפילין ? אינה דומה מזוזה לתפילין, תפילין חובת גברא היא. מזוזה חובת הדר היא ! לא חובת בעל הבית. אמור מעתה, "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" וחובת מזוזה עלינו, חובת הדר, ולא על בעל הבית כביכול. הוסיף ר' מנדל והירהר. והרי אין מזוזה אלא בקורת הפתח ובצד ימין של כניסה, אם כן היכן הוא פתחו של עולם ?

הוא השואל והוא המשיב, אין פתחו של עולם אלא כאן במקום זה. שבזמן שבית המקדש קיים פתחו של עולם הוא בהיכל, כמו שאומר דוד המלך ע"ה "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם" ומקרא זה שבתהילים הוא שעמד לו לשער ניקנור בשעה שעמד עליו נחשול שבים וטבעו וכשהגיע לעכו והתחיל מבצבץ ועולה מן הים, כמבואר. עכשיו שעוזו בשבי ותפארתו ביד צר ניתק פתחו של עולם משם והלך ובא לתחום ישראל הסמוך לו ביותר. הרי שכאן הוא. ברם, צד ימין של כניסה היכן הוא ? שמא תאמר פניו כלפי היכל שבשביה, אפשר ישראל עומדים ואחוריהם כלפי מדינת ישראל כולה ? והרי עתידה מלכות ישראל שתהיה מזוזה לכל מלכויות שבעולם ואם לא עכשיו הרי יש מחר לאחר זמן. שמא תאמר פניו כלפי מדינת ישראל, אפשר ישראל עומדים ואחוריהם כלפי היכל ? שמע מינה שאין צורת הפתח של המזוזה לא בפניה למזרח- שלא יהיו אחוריה למזוזה של מלכויות ולא למערב - שלא יהיו אחוריה כלפי היכל. הרי שאין צד ימין של כניסה יכול להיות אלא בצפון או בדרום.

היה ר' מנדל מהלך על פני ההר וצורת פתח בידו, שני לוחות ולחי על גביהם, ומהרהר, ימין של כניסה בפתחו של עולם היכן הוא ? פגש בו הממונה ושאלו : צורת פתח זו שבידו של מר על שום מה ? שח לו ר' מנדל את כל אותו הענין – ובעיקר את ספיקו לגבי פתחו של עולם היכן הוא ?

אמר לו הממונה:

אשריך ר' מנדל שלבך פתוח ונתת דעתך לתיקון גדול להתקין מזוזה על פתחו של עולם. ודאי שכבודו צודק וכאן פתחו של עולם.

ברם, ספק שבידו ספק הוא אף בידי. יש פנים לימין של כניסה כלפי צפון ויש כניסה לימין של כניסה כלפי דרום ויש גם סתירה לסברא זו , ולא לכאן ולא לכאן, ואין בידי להכריע. הרהר זמן מה ונזכר במה שהוא טמיר וסתום.

עמד הממונה וסיפר לו מעשה בסבא קדישא שתיקן מזוזה לשערי השמים. סיפר לו את הדבר בסוד גדול וביקש ממנו שלא לחזור על מה ששמע ממנו , שמח ר' מנדל מאד על מה ששמע והיה ר' מנדל מהלך כל אותו היום וצורת פתח בידו ומהרהר בפתחו של העולם. משיצאו כוכבים ולא מצא, אמר ר' מנדל לעצמו : מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה והנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו לבנינו עד עולם. אף על פי כן שמחה של מצוה בידי ואין עומדים להתפלל אלא מתוך שמחה של מצוה. עמד והתפלל ערבית. אמרו : מי שלא ראה תפילת ערבית של ר' מנדל באותו לילה של ראשית אלול לא ראה תפילה מתוך שמחה של מצוה מימיו