כל הנעדרים ישובו

חז"ל מגלים: זהב טהור שמכניסים אותו לאור אינו חסר כלום. הם מספרים: "מעשה במנורת זהב שעשה משה במדבר והייתה יתרה דינר זהב והכניסוה לכור שמונים שפעם ולא חסרה כלום" (יומא מד). כמוה גם עם ישראל שבא באש ובמים שהרבה מבניו נהרגו ונשרפו, גורשו והושמדו ובכל זאת הוא קיים ומקיים לעד. לעתיד לבוא נראה שוב את כל הנעדרים, כנבואת זכריה: "ראיתי והנה מנורת זהב כולה" – כולם נמצאים ויש הדורשים, שגם אותם מבני העם שנשרו ממנו במשך הדורות, המתבוללים הטמאים והפסולים למיניהם – כולם ישובו ויתאחדו באור המנורה הטהורה, כפי שאומר זכריה "ראיתי והנה מנורת זהב כולה" – שכל ישראל יהיו טהורים כזהב טהור ויאירו באור המנורה (לפי ויק"ר, לב).

מנורת התפילות

כל הליכתו של עם ישראל היא לאור המנורה ולקראת המנורה, כל התפילות נישאות לאור שד' יאיר לעמו את האור החדש בציון, את האור הגנוז של בראשית שנגנז לעתיד לבוא – לימות המשיח, להגיד מראשית אחרית, תפלה לד' שידליק שוב את מנורת העולם באור גלוי ונראה, לכשתוחזר שכינתו לציון.

אנשי סוד מעלים את צורת המנורה כמעין "עמוד" של "שויתי" בשתי תפילות מיוחדות, המסמלות במספר הפסוקים, התיבות והאותיות, את המנורה. את המזמור ס"ז שבתהילים: "למנצח בנגינות מזמור שיר" הם כותבים בצורת מנורת המקדש הסימטרית דומה למנורה בעלת שבעת הקנים, ובו מ"ט תיבות – שבע כפול שבע והפסוק האמצעי שלו, "ישמחו וירננו", הרומז על הנר האמצעי המערבי, מורכב אף הוא ממ"ט אותיות .

בדומה לכך תפילתו של ר' נחוניא בן הקנה "אנא בכח", המסמלת ברעיונותיה וכוונותיה, פסוקיה וסימניה את מנורת המקדש, התורה והעולם.

מנורת השלום

הרבה אורות מאירים במנורת ישראל, בהתאם ליעודם בעולם. אחד החשובים שבהם שכל התורה מכוונת אליו הוא אור השלום שבו תלוי קיומו של העולם, וממנו התחיל הקב"ה את עולמו, שנאמר: "ויאמר אלוקים יהי אור". ומניין שהוא שלום? – שנאמר "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום" (ישעיה מד, ז).

המנורה היא, סמל השלום. האור למעשה כל אור, מסמל שלום, כי הרי המלחמות והמריבות הן תולדה של החושך והעיוורון, ואילו נרות השבת, החנוכה החגים והשמחות – מעלים באורם תחושות של אחווה, רעות, ידידות ושלום.

הנביא זכריה ראה בחזונו את המנורה מעוטרת בעלי זית (ד, יא), ואכן כך היא מוצגת בסמל המדינה כיום, לא רק המנורה מסמלת את השלום גם עלי הזית נחשבים לסמל של שלום.

658 נרות

כשירושלים בנויה והמנורה דולקת במקדש, יוצאים ממנה קווי האור בגלוי: אכן גם כשירושלים חרבה והמנורה איננה – עדיין ממשיכים קווי האור לצאת ממנה בנסתרים להאיר את העולם, והיא מאירה לעם את הדרך לגאולתו ולגאולת העולם ולעתיד לבוא תתגלה מנורת ירושלים בכל יופייה ואורה ותעמוד על ראש ההרים כפנס מאיר לעולם עם 658 נרות, כמרומז בנבואתו של צפניה: "והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות" (א, יב) – בשש מאות וחמישים ושמונה נרות – כמספר "בנרות".

למה שש מאות וחמישים ושמונה? – מפני שהוא מספר אורות המצוות – תרי"ג – שנתגלו בראיית הקולות בעת מתן תורה ביחד עם שמו המלא של הקב"ה, שהוא 45 יוד=20, ה"א=6, וא"ו=13, ה,א=6: ביחד – 45 (658=613+45).

יש אומרים שלפי ספירה מסוימת נזכרת ירושלים במקרא 658 פעם, והיא מאירה מתוך המקרא בתרי"ג מצוותיה, ובשמו המלא של הקב"ה, בזכותו עתיד האור הגנוז להתגבר ולהאיר מחדש, שנאמר "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם... והיה לך ד' לאור עולם" (ישעיה ס, יט): "והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון" (זכריה ד, ו). דברים המכוסים מכם בעולם הזה עתידים להיות צופים לעולם הבא (במד"ר יט) עם ישראל מצפה לאורו של המשיח, מבקש להעלותו בעולם ב- 658 משואות אור, בראש ההרים בירושלים (כאה פסק"א לח)