חזקל'ה החזן

בגיטו וילנא התכוננו ליום צום הכיפורים. למרות הסכנה שבדבר סידרו מניני תפילה אחדים, בחצרות סגורות. העמידו שומרים מיוחדים בפינות הכניסה לגיטו וליד הרחובות, כדי להטות אוזן קשבת, אם תתקרב פלוגת משמר נאצית או סכנה אחרת.

ר' יצחק והלל טיפלו בסידור המנין במלונה שברחוב שפיטלנה. הם דאגו לסדורים, קבעו את החזנים וטמנו במקום נסתר ספר תורה לקריאה.

בבית רעוע, בסימטה צרה, לא רחוק מרחוב שפיטלנה, גר משה ירחמיאל הסנדלר בחדר אחד עם אישתו חנה והתינוק חזק'לה. ירחמיאל היה מבני הישיבה הבודדים שהחזיקו מעמד ונשארו בגיטו. בעת המיון של אנשי הגיטו אנשים עזרו לו והוא הצליח לקבל כרטיס עבודה כסנדלר "תעודה ורודה". בכך הציל את חייו, חיי אשתו והתינוק, כשכל היום ישב בסנדלריה ותיקן נעלים, ואשתו חנה התרוצצה ברחובות הגיטו להשיג מזונות לכלכל את בני ביתה ולמצוא אוכל וסמי מרפא בשביל התינוק שהיה חלש וחולני.

בערב יום הכיפורים ביקרו ר' יצחק והלל אצל ירחמיאל והזמינו אותו שיבוא בערב להתפלל במנין הנערך ברחוב שפיטלנה. מסרו לו את הסימן לכניסה וכבדוהו לעבור לפני התיבה ולומר "כל נדרי". גם מסרו לו מחזור שהיה טמון אצלם, כדי שיתכונן לתפילה, ירחמיאל הסכים והבטיח לעבור לפני התיבה ולהתפלל "כל נדרי ".

בשעות הבוקר של ערב יום הכיפורים יצאה חנה לרחובות הגיטו לחפש אוכל. כדרכה, הלכה לרחוב המבריחים וחיכתה לסחורה, שהיו רגילים להבריח מהחלק הארי לגיטו , היא ידעה את כל המבואות הסודיים של הגיטו...

באותו יום קרה אסון.

דבר ההברחה נודע לגיסטפו והם הקיפו את הרחוב מכל צדדיו. ברעש, בהמולה, ויריות , התנפלו אנשי הס.ס. על הרחוב והעלו את כל האנשים שפגשו על משורינים סגורים והעבירום למקום בלתי-ידוע. ביניהם היתה גם חנה...

ובאותו הזמן ישב ירחמיאל בסנדלריה נרגש ומלא חרדה. ביד אחת החזיק נעל

ובעיניו עיין במחזור, שהיה מונח לפניו וסלסל לעצמו את נגוני " כל נדרי",

"על דעת המקום ועל דעת הקהל...אנו מתירים להתפלל עם העברינים !" ישב והרהר: כיום אין עבריינים, כל יהודי קדוש טהור וכשר ואין צורך להתיר, סילסל את הניגונים ולבו חרד .

ואז שאל את עצמו:

מדוע בוששה חנה לבוא ?

הוא פחד לחשוב והבטיח לעצמו:

בודאי תיכף תבוא.

ובקרן הזוית של הבית על המיטה השבורה ישב חזק'לה ובכה:

אמא ! אמא !

רעב היה ורצה לאכול. ירחמיאל חייך כנגדו ומלמל בפניו:

"על דעת המקום ועל דעת הקהל" . אולם,

למה היא בוששת לבוא ?

מה קרה ? השעה כבר ארבע צריכים עוד מעט לאכול סעודה מפסקת.

למה היא איננה באה ?

לבו פעם בחרדה...

חזק'לה בכה והוא השתדל להרגיעו, נטלו לידיו, אימצו אל לבו והתחנן לפניו:

חכה חזק'לה ! חכה ! אמא תיכף תבוא ! היא תביא אוכל ! יהיה טוב, חכה ! חכה ! .

אולם חזק'לה בכה:

אמא ! אמא !

ולבו של ירחמיאל חרד. כשרעד עבר בכל גופו:

למה בוששה לבוא ? מה קרה ?

הוא השאיר את חזק'לה לבדו כשהוא בוכה, ויצא לרחוב לחפש את חנה. ביקש בכל המקומות ולא מצאה. ברחוב המבריחים נודע לו על האסון שקרה שם. לבו התהפך בקרבו: היא היתה שם ! הוא יודע שהיא היתה שם ! אנשים ראו אותה שם.

חרדה תקפה אותו, וצעק במרי נפשו, ופרץ בבכי:

חנה, איפה את?! ...

מוכה ומדוכא, שבור עד תהום הנפש, חזר לביתו. הלך ובכה והסתכל בעינים תוהות על הבתים והרחובות ופניו כפני מטורף. אפוס כוחות , נפל על הרצפה והתעלף. זמן רב שכב בעלפונו על הרצפה, עד שחזק'לה החזירו להכרה. חזק'לה בכה בלי הרף וצעק :

אמא ! אמא ! ...

התינוק ירד מהמיטה וזחל על ידיו ורגליו של אבא , בכה באזנו, ליטף אותו בפניו:

אמא ! אמא !

לאט-לאט פקח ירחמיאל את עיניו, הסתכל סביבו וכשראה את התינוק נזכר בכל מה שקרה, התחזק וקם.

לקח את התינוק על ידיו, דיבר אליו והתחנן בפניו:

חכה, חזק'לה, חכה ! חכה ! אמא תבוא ! תיכף תבוא !

בכה בפני התינוק חזק'לה ואמר:

חזק'לה, חכה !

הוא לא ידע מה לעשות. אוכל לא היה בבית , לבו היה שבור , ישב על המטה, התינוק בזרועו ובכה. שניהם בכו.

במלונה שברחוב שפיטלנה התאספו לכל- נדרי. הקהל הצטופף. חיכו לירחמיאל. הגיע הזמן וירחמיאל עדיין לא בא.

מה קרה לו ? כבר אחרי השקיעה,

למה לא בא ? הקהל החל להתעצבן , זה מסוכן. אי-אפשר לשהות סתם , רוצים להתחיל בלעדיו, אולם אין מחזור ואין מי שיאמר "כל נדרי", מישהו שיודע את התפילה.

מעוצבנים ונרגזים ניגשו ר' יצחק והלל לביתו של ירחמיאל, כשנכנסו לחדרו, מצאו אותו יושב עדיין על המיטה, מחזיק את התינוק ובוכה. שניהם בוכים.

כשנכנסו : כמעט ולא הבחין ולא הרגיש בהם, בכה בפני הילד:

חכה, חזק'לה, אמא תבוא !

נגשו אליו, עמדו על ידו ואמרו לו: "ירחמיאל ! הקהל מחכה לך, מחכים ל"כל-נדרי". ירחמיאל נרתע, הרים את שתי עיניו:

מה ? מחכים לכל נדרי ? נכון ! נכון !

קם מהמיטה וליטף את חזק'לה,

שומע אתה ? הקהל מחכה, הם מחכים ואתה מחכה, כולם מחכים...

הוא פרץ בבכי:

חנה ! חנה ! גם אני מחכה.

איפה את ?

ירחמיאל התאושש וסיפר לר' יצחק והלל מה שקרה לו. הם נדו לו בראשם , השתתפו בצערו ועודדו אותו שעוד תחזור, אמרו דברים שבעצם גם הם ידעו שאין בהם משש, כדי לעודדו ולחזקו.

ירחמיאל התאושש. הלואי ואתם צודקים, נתפלל לאלוקים כי ירחם עלי, עליה ועל התינוק, על חזק'לה המחכה לה.

מי יטפל בו ? מי ידאג לה ? ומי יתן לו אוכל ? כשהוא בוכה בדמעות שליש.

לקח את הילד על זרועותיו והלך למנין. כשנכנס עם הילד על זרועו וראו את פניו המדוכאים ודמעותיו חשו המתפללים באסון, והסיטו את עיניהם ממנו.

הוא ניגש לתיבה, התעטף בטליתו ושם את המחזור לפניו. עיניו יקדו. כל מראהו היה פראי. והתינוק - על זרועו. לא נפרד ממנו.

למי ימסור את התינוק ? זה כל הונו בעולם, כל עתידו, הכל !

זה חייו, למענו הוא עומד להתפלל. הצבור נבהל ממראה פניו, מהילוכו והתנהגותו, והתלחשו ביניהם בחרדה. היו גם כאלה שחשבו שאסור לו לעבור לפני התיבה, אבל מי יעיז לומר לו ? עטוף בטלית והתינוק על זרועו התחיל בקול רפה וחלש כנהוג וכדרך החזנים. קולו היה רפה. נראה היה שנרגע. מתחזק ומתגבר על עצמו. הקהל עמד מתוח ומקשיב. הלבבות חרדו.

והנה לפתע קול תינוק בוכה:

אמא ! אמא ! אמא ! והבכי מתגבר והולך.

שא ! שא ! מתלחשים בציבור כלפי התינוק.

ירחמיאל ניסה להרגיעו: תבוא !

הילד לא נרגע. אמא ! אמא !

והנה ירחמיאל זקף קומה, הרים אותו ביד אחת ומלטפו על פניו:

אל תבכה , אל תבכה ! חכה ! חכה...

הרים את התינוק בשתי ידיו למעלה וצועק כלפיו:

עבור אתה לפני התיבה ! התפלל, חזק'לה, התפלל ! אתה עובר לפני התיבה !

החזיק אותו למעלה, פניו מול העמוד, שם את המחזור לפני עיניו וצעק:

חזק'לה, התפלל !

וחזק'לה מורם למעלה כחזן, מסתכל מול המחזור ובוכה:

אמא ! אמא !

פני ירחמיאל נראו כפני מטורף. הוא החזיק את חזק'לה לפני העמוד, ודחף אותו:

ככה, התפלל, התפלל, וצעק עד שאמא תבוא !

צעק לפני האלוקים בכה לפניו ! מה תבכה לפניו ? ! חזק'לה שומע בקול אבא ובוכה לפני אלקים :

אמא ! א-מא !

והקהל בכה עמו. גם הכתלים התנועעו מבכי, כל ההויה והיקום בכו...