זכר למן
זכר למן
במלחמת הקוממיות, בימי המצור על ירושלים, עלה האויב על העיר מכל עבריה, כל הדרכים נסגרו. אין יוצא ואין בא. רק לעיתים רחוקות מאוד הצליחה שיירת מזון לפרוץ אל העיר בחרוף נפש. ולאט לאט אזל המזון בעיר ותושבי העיר סבלו חרפת רעב.
אולם הזן והמפרנס לכל, המתקין ברוב חסדיו מחייה ומזון לכל בריותיו אשר ברא ברחמים – המציא ישועה גם לאנשי ירושלים, ושלח להם עשב אחד, שיהיה להם למחייה בימי הרעב והמצור.
ומעשה שהיה כך היה.
הרעב היה קשה מאוד ונגע בכל בית. ילדים רעבו ללחם, וילדים רעבים דרכם לשוטט ברחובות. וכאשר שוטטו בין הבתים – ראו עשבי חלומות צומחים בקצות הבתים. תלשו את עלי העשב והחלו ללעוס אותם כדי להשקיט את הרעב והצמא. והנה קרה נס והעשב התפל נהיה בעל טעם ונעם להם מאד. אכלו עוד ועוד ושבעו.
מיד מיהרו לקטוף עלים גם לבני ביתם. וגם הם אכלו ושבעו. ויצאה השמועה בעיר הנצורה: יש שבר בקצות הבית- "עשב החלומות". ויצאו כל בני העם ללקוט את העשב.
והנה נס רודף נס: יום יום תלשו הילדים את עלי העשב, ולילה לילה צמחו עלים חדשים וכך נמשך הדבר במשך כל ימי המצור.
ואמרו: עלי עשב אלו כמן שאכלו בני ישראל במצרים.