ה' מושיט את ידו
חזון המרכבה של הנביא יחזקאל, כפי שהוא מתואר בספר יחזקאל, פרק א' , הפך להיות הנושא המרכזי בספרות הקבלה ובמחשבת הקבלה.
המרכבה שאותה ראה יחזקאל בחזונו נישאה בידי ארבע חיות, שנראו קצת כבעלי חיים וקצת כאדם: "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן", וכמו כן, "וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵ יהֶם עַל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם" (יחזקאל א: י, ח).
במלה "וידי" יש קרי וכתיב; הקרי הוא "וידי", והכתיב – "וידו". ריש לקיש אמר שהכתיב מתייחס לידו של הקב"ה, כביכול, ואולם חכמים אחרים מפרשים את המלה כמתייחסת לידו של האדם.
לשני הפירושים הללו גם יחד יש משמעות סימבולית עמוקה. ידו של ד' וידו של האדם נפגשות תחת כנפיו של בעל חיים. לאדם יש אינסטינקטים חייתיים, ולא פעם הוא מתנהג בצורה חייתית. כיצד יוכל הוא להתעלות מעל לדחפים הבהמיים שלו? רק על-ידי כך שיושיט את ידו אל הקב"ה; וכשהוא עושה כן, גם הקב"ה מושיט לו את ידו ועוזר לו.
כאשר האדם מתחרט על חטאיו ואומר, "חטאתי! הרי אני כבעל חיים, ואיני יכול לעזור לעצמי", עליו להושיט את ידו אל ד' מתוך חרטה.
ואכן, בתפילות הימים הנוראים כתוב: "אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים, ותלמדנו ד' אלקינו להתוודות לפניך על כל עוונותינו, למען נחדל מעושק ידינו".