השירה הגנובה
באחד מימי הכיפורים בהר ציון, עבר לפני התיבה החזן ר' חיים הזקן וכשהגיע לקריאת שמע הרים קולו וקרא בעוז :
שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד.
הקהל נענה אחריו ואמר שמע ישראל בקול רם. השתתק האחרון שבהם ועדיין אין ר' חיים קורא בקול "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
ר' חיים המשיך לשתוק, ושקע בהר הורים של כוונות ואינו פוצה פה. הקהל עמד וציפה לחזן שיאמר את הפסוק והלה שותק. לאחר דממה של כמה רגעים ארוכים העלה ר' חיים את הקיטל הלבן עד שנעשה ראשו כולו מכורבל בתוכו ופרץ בקול אימים:
"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" וכל הקהל אחריו.
אין אנו נוהגים להפסיק בקריאת שמע , אבל שתיקתו הממושכת של ר' חיים בין שמע ישראל ובין ברוך שם כבוד מלכותו היתה לפלא, והכל השתוקקו לדעת מה התרחש בליבו של החזן. אלא שלא היתה דרכו של ר' חיים להסביר את הליכותיו ביום הכיפורים . כיוון שכך תיכנן הממונה לשבת במוצאי יום הכיפורים בסעודה שלאחר תענית לימינו של ר' חיים. ובשעת כושר פנה ואמר לו:
"אותו מעשה של הפסקת שתיקה בין שמע ישראל לבין ברוך שם, מה היה טעמה ?"
"מה טעם ?" חזר ר' חיים על השאלה, התעטפתי בקיטל כמנהג אבותי החזנים שבירושלים העתיקה.
"התעטפות מיוחדת יש כאן ? " שאל הממונה.
"הן, התעטפות מיוחדת" ענה ר' חיים
"בעיטוף זה אדם עשוי להידמות למלאכי השרת", וחיוך של סוד עלה על פניו בין שפמו לזקנו.
משהפצירו בו הממונה וחבריו מן המסובים שיפרש דבריו פתח ר' חיים ואמר:
"הענין הוא כזה, אמן של ברוך שם כבוד מלכותו , קבלה היא בידינו שיעקב אבינו אמרו. בשעה שביקש לגלות את הקץ וחשש שמא נמצא פסול בבניו, פתחו הללו ואמרו שמע ישראל ה' אלקינו ד' אחד. כלומר, שאין בלבם אלא א-ל אחד ואמונתם שלמה ותמימה . מיד נתכוון יעקב אבינו כנגדם ואמר, ברוך שם כבוד מלכותו.
ולמה התקינו לומר שמע ישראל בקול רם, וברוך שם כבוד מלכותו בלחש ? מפני שמשה רבינו לא אמר ברוך שם כבוד מלכותו לאחר שמע ישראל .
וכיצד נעשה ?
לומר - לא אמר משה ?
לא לומר - הרי אמרה יעקב ?
התקינו שיהיו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו בלחש.
ואם כן למה אומרים ביום הכיפורים ברוך שם כבוד מלכותו בקול רם ?
והרי משה לא אמרה ? ועוד, היא גופה שאלה, למה משה לא אמרה ?
תשובה בדבר, ששירה זו ברוך שם כבוד מלכותו, גנובה היא בידינו ממלאכי השרת. ומעשה שהיה כך היה:
כשעלה משה רבינו למרום שמע את מלאכי השרת מקלסים את הקב"ה ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו. נתאווה משה רבינו לתפילה זו והורידה לעולם השפל כדי שיהיו ישראל מקלסים בה את הקב"ה, והיו מלאכי השרת מקפידים על כך, שהרי לא כל מלאכי השרת היו רשאים לקלס את הקב"ה בשירה זו. ומתוך הקפדה זו באו לידי קנאה בישראל, שהם אומרים ברוך שם כבוד מלכותו בכל שעה. היה משה חושש מפני קנאתם וקבעה לומר בלחש, כדי שלא לעורר קטרוגם.
אבל ביום הכיפורים, שעיצומו של יום מכפר וישראל דומים למלאכי השרת, שוב אין חשש קנאה. לפיכך אומרים ברוך שם כבוד מלכותו בקול רם.
"אם כן" שאל הממונה "מה שייך לעיטוף החזן בטלית ? הרי כל ישראל דומים למלאכי השרת ?"
קבלה היא בידי מאבי זקני ז"ל השיב ר' חיים בנחת, שהיחיד אינו בכלל הזה. לפיכך מוטב לו שיתכסה בטלית של תכלת, שהוא לבוש שמים, יבדיל את גופו מנשמתו, שתצא השירה כאילו מתוך הטלית והקיטל ולא מפיו. כדי שיהא דומה למלאכי השרת.