ההדס והסנה

הדס

הדס עץ עבות הוא, מד' המינים של הלולב. ענפי ההדס נחשבו כמיוחסים, היו באים אתם לבית המלך, והיו מעטרים בהם את החתן כביטוי של מלכות. לאחר החורבן ביטלו את הנוהג לעטר חתנים עם הדסים. והיו מקשקשים עם ענפי הדס לפני חתן וכלה ומשתמשים בו להבדלה כבשמים, חשיבותו של ההדס שאינו מתבטל בין עצים אחרים, והוא תמיד בולט. הדס, העומד אפילו בין קמשונים הדס הוא. ובזה מסמל ההדס במידת מה את עם ישראל שאף הוא לא מתבטל בין עמים אחרים.

הסנה

הסנה משמש סמל לנצח ישראל. הוא גדל בעיקר בסיני ועל הר סיני. כשהגיע משה להר סיני ראה את הסנה בוער באש ואיננו אוכל. בסנה התגלה אלקים למשה והטיל עליו את השליחות להוציא את ישראל ממצרים. משה היה עם אנשים אחרים, אבל אלה לא ראו את ההתגלות אלא משה בלבד, הסנה נבחר למטרה זו – היות שהוא השפל מכל האילנות, הקטן, ללמד שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו הסנה, וזה שהוא שפל וקטן מעלה היא ולא חסרון. אלקים שוכן עם הקטנים והוא בחר בישראל שהיה שפל וירוד במצרים.

לסנה יש ה' עלים רמז וסמל לחמשה חומשי תורה שלמענה התגלה אלקים לבני אדם.

בימים עתיקים רווחה אגדה שהר סיני נקרא בשם סיני בגלל עצי הסנה השמורים ומאובנים בתוך סלעיו. לא היה אישור לאגדה. כשביקר הממונה בשנת 1957 בהר סיני ביקש מראש המנזר לתת לו אבן מפסגת ההר למזכרת, והוא נאות ונתן לו. כשלקח את האבן לידיו ראה שעלי עץ הסנה נשתמרו בה היטב בצורה מאובנת. כלם התפלאו על כך והאבן עם עלי הסנה נשארה אצלו כמזכרת, הוכחה לאגדות עם.