האלף השותקת
חכמי הקבלה אומרים שבתחילה, במקום המלה "חטא" הייתה מלה בת שתי אותיות: "סן"; האות סמך פירושה "סם", רעל, ו"נון" – נחש. פירוש המלה "סן" היה, איפוא, "נחש ממית".
ממשיכים המקובלים ואומרים שפעם אחת בא השטן לפני הקב"ה וטען: "אתה רוצה שלבני האדם יהיה חופש בחירה, ולכן נתת להם יצר טוב ויצר רע. והלוא כאשר בני האדם עומדים בפני פיתוי ומתגברים עליו, הם מתחזקים מכך, האין זאת? אבל כאשר הם מבינים שהחטא הוא 'נחש ממית', הם אינם צריכים להתגבר על שום דבר, משום שמייד הם מתמלאים פחד ובורחים מפניו!"
הקב"ה קיבל את טיעונו של השטן ואמר: "ובכן, אני אסווה את המלה 'סן' בשיטת הא"ת-ב"ש* וכך, במקום האותיות ס-נ, שמשמעותן ברורה, יבואו האותיות ח-ט; כך לא יוכל עוד האדם להכיר את משמעות החטא, ויוכל להפעיל את חופש הבחירה שלו. ואולם", הוסיף הקב"ה, "אני גם אכניס שינוי קטן ואוסיף את האות שלי, האות א', לאותיות ח-ט, וכך תיכתב המלה - 'חטא'. כאשר יעמוד האדם בפני פיתוי וישמע את האות א', האות שלי, הוא ייזכר בזה שהוא נברא בצלם אלוקים, וייטה להתגבר על הפיתוי".
אך השטן עדיין לא היה מרוצה: "זה לא יהיה הוגן", הוא אמר. "כאשר ישמע האדם את האות א', האות שלך, לא יוכל להיות לו חופש בחירה. עליך להוציא את האות א' מתוך המלה 'חטא'".
השיב הקב"ה: "מרגע שהכנסתי לשם את האות שלי, אינני יכול עוד להוציא אותה; ואולם כדי להשביע את רצונך אעשה שהאות הזו תהיה אילמת, לא יבטאו אותה".
השטן נא לץ, באי-רצון, להסכים לכך; ואכן, האות א' במלה חטא היא אות אילמת.
כל אימת שהאדם מתפתה לעשות מעשה לא טוב, עליו לזכור שהקב"ה נמצא לידו – גם אם בדממה – והוא מקווה שהאדם יהיה מספיק חזק כדי להתגבר על כל הדחפים השליליים שלו.