בצלצלי שירה - ב

שירת הים בחצר הרב שלמה דור כהנא זצ''' ל

מעשה זה הולך ונשנה כנראה בכל דור ודור, דור דור והנחשונים שלו ודור דור והמתאוננים שלו. המתאוננים ממשיכים להתאונן, ואליהו בא תמיד ומציל והוא משיב לב בנים על אבותם.

רבה של וורשא הגיע לישראל בתחילת מלחמת העולם השניה בשנה ת"ש, והתקבל כרבה של ירושלים העתיקה. הוא התיישב בירושלים העתיקה ליד הכותל המערבי כדי להעביר מדי יום את תפלות בני עדתו שנשארו בשעבוד הנאצים הרשעים. את דירתו קבע בחצר אור החיים, ומשם החיה את הישוב היהודי בעיר העתיקה. הוא חידש את ישיבת אור החיים שנקרא בפי העם בשם אור החיים הקדוש. הוא ראה בתפקידו זה תפקיד חשוב ביותר.

בליל שביעי של פסח נהג הרב לסדר שירת הים בחצר ביתו, ואת שירת הים ערך הוא עם תלמידיו ליד חבית מים כנוהג אדמורי"ם מקובלים, אורחים רבים עולי רגל ותיירים היו באים במיוחד לעיר העתיקה לביתו לראות בשירת הים ולהצטרף אליהם והמחזה היה מענין. ליל של שביעי של פסח הוא ליל אפלי. הלבנה עולה מאוחר והיא חצי חרמש וחצרו של הרב היה בקומה שניה, כגג בית המתפתל ומתקשר בגגות של השכנים שברובם היו ארמנים. והם היו עומדים על גגות בתיהם והסתכלו בריקודי השירה הליליים של הרב, תלמידיו ואורחיו. הם הסתכלו בחרדת נפש מפני שהתייחסו לרב כאל איש קדוש והוא גם בקומתו התמירה ועיניו הכחולות היה משרה עליהם חמימות נפשית. הריקודים התחילו מסביב לחבית המים כשהרב שר לפי טעמי המקרא וקפץ. קפץ ושר " אשירה לה’ כי גאה גאה" ולמה קפץ ? להזכיר מעשה נחשון שקפץ ראשון לתוך הים. סוס ורכבו רמה בים ! ענו אחריו תלמידיו, הסתובבו מסביב לחבית המים וקפצו, שרו וקפצו כמו הרב.

בסיבוב השני לקחו כוס מים מהחבית ושפכו על הרצפה ושרו ורקדו וקפצו.

וכך בסיבוב השלישי ובסיבוב רביעי וכל הרצפה נתמלאה מים. עקב הריקודים והאבק שבנעלי הרוקדים נהפכו המים לבוץ, וכל מי שרקד התלכלך בבוץ.

כולם קבלו את הלכלוך באהבה ויש שלא שמו לב ללכלוך ולבוץ. שרו, קפצו ורקדו. אך היו שם אחדים, תיירים עולי רגל, מפונקים שהתחילו להתאונן ולרטון, ראו נא את הלכלוך, הבוץ, טיט ורפש והסתכלו על המכנסים המלוכלכים שלהם בטינה. למה באנו לכאן ? שאל אחד את השני, והציע לו ללכת, ואף הלכו.

כששמע הסבא את דבריהם הצטער מאד ועוד יותר הצטערו תלמידיו שראו בזה עלבון לרבם החביב. כדי להרגיעם סיפר להם את המעשה הנורא שקרה בעת קריעת הים בימיו של משה, שהמים רתחו מחימה מפני שראו את בני ישראל בקלקלתם.

תקון ליל השירה

חסידים ואנשי מעשה היו עורכים תיקון ליל השירה וגם אנו ישבנו כל הלילה על חוף הים ועסקנו ברברי תורה ושירה.

תיקון זה לשם מה הוא בא ? מה רוצים לתקן בו ?

יש אומרים שרוצים לתקן את התלונות של בני ישראל שהתרעמו על משה הגואל וצעקו כנגדו המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים ?

ויש אומרים שרוצים לתקן את מערכת הזמנים ולהעביר את השירה מגלגלי העתיד של "אז ישיר" לגלגל ההווה של היום תאמצנו, היום תגאלנו לטובה.

המקובל שהיה אתנו למד כל אותו הלילה את ספר איוב, וכששאלנו אותו למה אתה קורא הלילה איוב כמו כהן גדול בליל יום כפור ? ענה לנו שהוא בא לתקן את ייסורי איוב שנגרמו לו בגלל בקיעת ים סוף, וסיפר לנו מעשה פלאי,שבשעה שעמדו בני ישראל לעבור את הים, עמד סמאל וקטרג, היתכן ? עד עכשיו אלו עובדי עבודה זרה ואתה קורע להם את הים ? מה עשה הקב"ה, מסר לידו את איוב להתעסק בו כדי שישכח את ישראל ועד שהוא התעסק עם איוב. אמר הקב"ה למשה, הרי מסרתי את איוב לשטן, דבר אל בני ישראל ויסעו. ובני ישראל עברו את הים כשאיוב סובל בגללם ואת סבלו של איוב, שצדיק היה, ברצוני לתקן בשירת הים מפני שהשירה מזככת את היסורים ואף ממתיקה אותם.

היה בתוכנו מקובל שני והוא קשר את מעשה התיקון עם סבלו של משה שנהפך לשירה לדורות,

בדרך כלל קובעים את יום ז' סיון, יומו של מתן תורה, כיום בו שמה יוכבד את משה בתיבת גמא על פני הסוף היות שלא יכלה יותר להצפינו. משה נולד לפי המסורת בז' באדר והיא שמרה עליו ב"בונקר" שבביתה שלשה חדשים ואחרי כן שמה אותו על המים לרחמי שמים והיה זה ביום ז' בסיון. יום זה נקבע כיום מתן תורה וכסימן למסירות נפש של עם ישראל, שמשה רבנו, השקול כנגדו, מסמל אותו. אולם יש אומרים שמשה הושלך לסוף שביאור ביום כ"א בניסן שמונים ואחת שנה לפני שעמדו ישראל על הים והים נבקע בזכותו וכל העולם שר בזכותו יחד אתו, שירי יסורים וצער שנהפכו לשירי חדווה וגאולה כחבלי משיח.

שירת הים כשירת התחייה

לפי דעת חז"ל רומזת שירת הים על תחייתו של עם ישראל ותחיית המתים בכלל "אז ישיר משה ובני ישראל"- שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה והתחייה תיערך בשירה ועל ידי השירה. יש בה בשירת הים י"ח פסוקים כמספר ח"י. כרמז לחיים הנצחיים וכנגד ל"ח החוליות שבשדרת האדם שעתידות להתחדש בתחית המתים. וכן אנו מוצאים י"ח פסוקים בשיר התחיה שלעתיד לבוא שניבא ישעיהו בפרק כ"ו הרומז על שם ההויה הנצחית של הקב"ה. "ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה". ולאחרי ששר ח"י פסוקים קם ומכריז בפסוק י"ט :"יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טליך !..."

שירת הבריחה

בין המשתתפים בשירה היה אחד שלא רצה לגלות את שמו/ הוא סיפר לנו דברים רבים על מפעלי הבריחה והמעפילים בימים כדי להגיע לחופי הארץ. הוא שר בנימה מתוקה עד כלות הנפש את הפסוק האחרון של שיר השירים פרק ח פסוק י"ד, "ברח דודי ודמה לך לצבי או לעפר האילים על הרי בשמים" ! הוא אמר שהפסוק הזה שהוא האחרון של שמונת השירים של שיר השירים הוא שירו של מלך המשיח. היות ששמונה הפרקים רומזים על מנגינת "השמינית" של ימות המשיח כפי שרמוז ב"למנצח על השמינית" ובפתיחת השירה "אז" שמספרה שמונה והפסוק האחרון רומז במספרו י"ד על דוד משיח צדקנו שמספרו גם הוא י"ד. והוא גם מתייחס למעשה "הבריחה" שבתקופתנו והדגיש את הביטוי עפר האילים בהקשר לאילת.

הבריחה, הוסיף ואמר, היא אחת מגילויי הגאולה, והיא קשורה תמיד עם מגידים נסתרים. יעקב ברח, ויגד כי ברח יעקב (בראשית לא, כב) בני ישראל ברחו ויגד... כי ברח העם, (שמות יד, ה) דוד ברח, ויגד לשאול כי ברח דוד (שמואל א, כו) הגאולה הראשונה נעשתה בדרך של בריחה כי ברח העם וגאולתנו אף היא נערכת על ידי בורחים, הבורחים מעינויי השעבוד וכבשונות האש. והבריחה דחקה את הקץ בימי פרעה והיא דוחקת ומקרבת את הקץ בימינו ומשום כך אנו מסיימים את השירה בפנייה ברח דודי ודמה לך לצבי, ולצבי למה ? מפני שהצבי כשהוא רץ ונס ובורח מסתכל תמיד עם ראשו אחורנית לראות ולהיזכר במקום ממנו יצא ושאליו שואף לחזור.