בצלצלי שירה

אילת והסביבה השוכנת על חופי ים סוף מתאימה לשירת הים שנאמרה על ידי משה וישראל בעת קריעת ים סוף. כשהממונה שערך את השירה היה מסיים אותה, פנה לתושבי המקום ולמוסדותיו הרוחניים-תרבותיים לאמץ את השירה הזאת וההווי המיוחד שלה בשביעי של פסח ובשבת שירה.

השירה כוחה בארץ ישראל

השירה הודה תפארתה וכוחה בארץ ישראל בלבד, שנאמר "מכנף הארץ זמירות שמענו" ועד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה. ברם, משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה כיון שגלו חזרו להכשרם הראשון. (מגילה יד).

שירת הים היא למעשה השירה השניה בעולם. קדמה לה השירה שבמצרים שנאמרה בליל התקדש החג, כפי שציינו שירת מצרים היא השירה הראשונה ותמוהה מדוע לא נכתבה שירה ראשונה בתורה ?

יש אומרים, מפני שנאמרה בארץ הטומאה, ויש אומרים מפני שנאמרה מחוץ לגבולותיה של ארץ ישראל ואע"פ ששנינו שעד שלא נכנסו ישראל לארץ היו כל הארצות כשרות לשירה (מגילה יד), בכל זאת לא היתה שירתה מושלמת.

משום כך אמרו בני ישראל את שירת הים, לא בשעה שהים נבקע להם ונכנסו לתוכו אלא לאחר שיצאו ממנו בצד השני של ים סוף ששם מתחילים גבולות הארץ המיועדת ולכן היא נחשבת כשירתה של ארץ ישראל, ואף לעתיד לבוא בשירת הגאולה הסופית יאמרו הגלויות שירה על ההר ששמו "אמנה" שנאמר "תשורי מראש אמנה" והר זה הוא הגבול של ארץ ישראל וממנו מתחילה ארץ ישראל וכשיגיעו הגלויות לשם יפצחו בשירה (שמ"ר כג),

השירה הראשונה

ולמה נכתבה בתורה השירה שעל הים, כשירה ראשונה? מפני שמתחילת בריאתו של עולם לא היה קילוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים, כמו שנאמר "מקולות מים רבים אדירים משברי ים וכו' " ומה הללו אומרים? "אדיר במרום ה' ". ויש אומרים שהשירה הראשונה הזכה נאמרה על הים לאחר שעברו בני ישראל את הים והמים הזכים טיהרו אותם כמקווה טהרה מכל כעור טומאה פגם ומום, ויצאו יפים וטהורים ונקיים בגוף ונפש ועל כן שרתה עליהם השכינה.

עשרת הדיברות של התורה ועשר השירות של העולם

העולם נברא בעשרה מאמרות ובעשר ספירות, התורה שהיא שירת העולם, תמציתה בעשרת הדיברות. אף שירות העולם מתחילתו ועד קץ ימיו אף הן עשר.

הראשונה נאמרה במצרים שנאמר "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג",

השניה על הים שנאמר "אז ישיר משה"

השלישית על הבאר שנאמר "אז ישיר ישראל"

הרביעית אמר משה שנאמר "ויכתב משה את השירה הזאת"

החמישית אמר יהושע שנאמר "אז ידבר יהושע לה' ",

השישית אמרה דבורה שנאמר "ותשר דבורה וברק בן אבינועם",

השביעית אמר דוד שנאמר "וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת"

השמינית אמר שלמה שנאמר "ויועץ את העם ולעמד משוררים לה' ומהללים להדרת קדש",

העשירית לעתיד לבוא שנאמר "שירו לה' שיר חדש תהילתו מקצה הארץ" (מכילתא בשלח).

השירה היתה עבודת הלוויים והיא כמו התפילה עבודה שבלב, היא תפילת העולם כולו והגימטריא שלה 515 היא כמו תפלה 515 , רב מתנה אומר על הפסוק "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב", איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב הוי אומר זו שירה (ערכין לא).

חז"ל אומרים שלא ברא הקב"ה את העולם אלא בשביל שירה וזמרה שנאמר "הוד והדר לפניו עז ותפארת במקדשו" הוד והדר לפניו - בשמים, עז ותפארת במקדשו - בארץ. וכל העולם מלא שירה, השמים שרים ומספרים כבוד אל, המים והנהרות, הרים וגבעות, עצים וסלעים, השמש הירח והכוכבים וכל הבריות שבעולם, וכל סדרי בראשית וגלגלי העולם בכל עת ובכל שעה הכל אומרים שירה ולכל בריה ובריה השירה שלה כפי שנאמרה בספר השירה.

כוחה של השירה

לשירה יש כוח אדיר, בשירה מסתובב כל העולם, הכל חי, הולך ונע, כוחה של השירה מסובב את גלגלי העולם. שירת הים היא שירת הניצחון על מרכבות פרעה וחילו, הפיחה רוח של גבורה ונשות ישראל אף הן לבשו גבורה כאשת חיל. בשעה שמרים לקחה את התוף בידה ושרה וכל הנשים יצאו אחריה בתופים ובמחולות גבר כחן של הנשים ועלה על כוחם של הגברים. מעשה זה רמוז בפסוק "ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה" להן לא כתוב כמקובל בפניה לנשים אלא "להם" משום שעלה כוחן על כוח הגברים.

לעומת זאת בשעה שבני ישראל פחדו לשמוע את קול ה' "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי" (דברים ה, כב) ופנו אל משה שהוא יעביר אליהם את דבר ה' , נחלש משה ותשש כחו כנקבה, ובני ישראל פנו אליו כפי שפונים אל נקבה "ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלקינו" (דברים ה, כג).

שירת המלחמה

גדול כוחה של שירה בעת מלחמה, הן במלחמת היחיד עם יצריו ותאוותיו והן במלחמות עם ישראל נגד אויביו המרובים שבכל דור ודור.

כשפנתה דבורה הנביאה לברק בן אבינעם לצאת למלחמה נגד סיסרא שר צבאו של יבין, אמר לה ברק, אם תלכי עמי לשירה אלך עמך למלחמה ואם לא תלכי עמי לשירה לא אלך עמך למלחמה ותאמר: הלך אלך ! ושניהם שרו את השירה כפי שנאמר "ותשר דבורה וברק בן אבינעם" .

גדול כוחה של שירה בהשפעתה על מעשה גאולה, כפי שאנו מוצאים אצל חזקיה המלך הגדול. ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: רבונו של עולם ומה דוד מלך ישראל, שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך, לא עשיתו משיח. חזקיה, שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח? ולא נעשה משיח.

שירת המלאכים

השירה בליל הסדר שלנו היתה נפלאה, ההתרגשות היתה גדולה וכולם הרגישו את עצמם כאילו זה עתה יצאו ממצרים ובאו לכאן ממצרים. וכך שרו בלב ונפש, כשהשירה היתה מתוקה לנפש ומרוממת את הרוח. אנשי ההר שהשתתפו בשירה אמרו שהיא באה מלמעלה, מרינת המלאכים השומרים על שירתו של משה לדורות הבאים.

אחד מהם ר' שמחה, נין ונכד של הרבי ר' מנדל מרימנוב אמר, שסבו הגדול פירש את הפסוק "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" כנוטריקון לרינת מלאכי השרת, שכן בני ישראל הלכו לקול רינת המלאכים ולפי קולות רינתם ידעו את הדרך ללכת. דבריו של ר' שמחה עוררו שמחה, אבל לא הכל הסכימו עם דבריו שהביא בשם סבו הגדול, וטענו ששירת הים היא כולה אנושית, של משה ובני ישראל ואינה שייכת למלאכים כלל וכלל. הם הזכירו את הסיפור המובא בחז"ל שבאותה השעה של קריעת ים סוף ביקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה אמר להם הקב"ה מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה ? (סנהדרין לט)

ולמה ניתן למשה ולבני ישראל לומר שירה? מפני שהם סבלו מהמצרים צרות ונגישות רבות ולהם מותר היה לשמוח ולשיר בנפול מעניהם, אבל מלאכי מעלה שלא סבלו ולא עונו על ידם, מה להם לומר שירה.

שיר ושיר

שירת הים נקראת בשם שירה בלשון נקבה כפי שנאמר "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת". ולא רק שירת הים אלא כל השירות הן בלשון נקבה, חוץ מהשירה העשירית הסופית שנקראת בשם "שיר" בלשון זכר, כפי שנאמר "שירו לה' שיר חדש" ומדוע ? לפי שאחרי כל השירות היה שיעבוד וצרות של בבל, מדי, יוון, אדום וכו'. אבל התשועה הסופית, הגאולה השלמה היא יום שכולו טוב ואין אחריו שום שעבוד, שנאמר "ישראל נושע בה' תשועת עולמים".

וכדי למהר את התשועה הסופית שר משה את שירתו בלשון עתיד, "אז ישיר", כתפילה לשירה הסופית שאין אחריה שום שעבוד ושום צרות - גאולה שלמה, תשועת עולמים. וכל אחד מישראל בשעה שאומר את שירת הים בתפלת שחרית מצרף את תפלתו לתפלתו של משה לזכות לשיר בראש אמנה את השיר החדש של הגאולה השלמה ולה אנו מתכוונים בתפלת הפיוט של רבי יהודה הלוי לשביעי של פסח "ים ליבשה נהפכו מצולים שירה חדשה שבחו גאולים".

עשבי ים סוף לקישוט הבית

בין האנשים שהשתתפו בירידה לאילת לשירת הים היה אחד שלקח אתו לביתו עשבים מחוף הים לקישוט הבית בחג השבועות. שאלתיו למה הוא סוחב עשבים

מים סוף לתל אביב ? מה ההבדל בין חוף הים בתל אביב לבין חוף הים של אילת ?

ענה לי בחיוך: הרב ר' מרדכי באנעט מסביר שהמנהג לקשט בעשבים וצמחים את

הבתים בחג השבועות, חג מתן תורה, בא להזכיר לנו את משה רבינו נותן התורה שאמו יוכבד שמה אותו בסוף ביום ז' סיון שלשה חדשים לאחרי שנולד בז' אדר, מאחר ולא יכלה להצפינו עוד, כפי שמסופר בפרשת שמות. רצוי א"כ להביא את העשבים מחוף הים הנקרא ים סוף המזכיר את הסוף שעל שפת היאור.

התרשם הממונה מדבריו ולקח אף הוא עשבים מחוף הים לקישוט הבית בחג השבועות. והוסיף לטעמו של ר' מרדכי טעם משלו, והוא נס העשבים שקרה לילדי ישראל במצרים. חז"ל מספרים שאמהות ישראל במצרים ילדו את הבנים בשדה כדי שנוגשי פרעה לא ירגישו בהם והטמינו אותם תחת התפוח, וכשנוגשי מצרים הגיעו לשם בחיפוש שלהם, עשה להם הקב"ה נס ונבלעו באדמה ואחרי שהלכו היו מבצבצים ועולים בחזרה, כעשב השדה, הילדים הללו הוסיף הממונה- הכירו ראשונה את אלקים שנתגלה להם על ים סוף ושרו "זה אלי ואנוהו" ועשו לו זר של פרחים מעשבי השדה להיזכר בנס העשבים.בזרים הללו מעטרים בימינו את ילדי הגנים בחג השבועות לזיכרון נס הילדים.

הברייתא של רבי ישמעאל

בלילה הראשון אחרי שירת הים עם סיום המסיבה אמר הממונה: על מעשה קריעת

ים סוף שר דוד המלך במזמורי הלל "הים ראה וינוס". מה ראה הים שנס? יש אומרים שראה את אלקים ההולך לפני מחנה ישראל שכשירדו לים ירדה השכינה עימהם.

פחד הים וברח מרוב יראה. ויש אומרים שראה מלאך ה' שעליו נאמר "ויסע

מלאך אלקים" או שראה את גדולת בני ישראל וברח לפניהם. ומדרש פליאה מספר שהים ראה את הברייתא של רבי ישמעאל וברח.

המדרש מוזר ורבים משתדלים לפרשו בדרכים שונות, אני הצעתי שכל אחד יחפש בלילה את הברייתא שהים ראה, ויודיע לנו למחרת מה מצא.

רובם היו עייפים ומיהרו לנוח, ועל כן לא שמו לב לדברי הממונה, , אך אחדים התרשמו מאד מהמדרש המוזר וחיפשו, ולמחרת בעת הסעודה החגיגית העלו את הברייתות שמצאו לנכון. ישבו ושוחחו ב"ברייתא של רבי ישמעאל" שהים ראה וינוס.

נחלקו הדעות לגבי אישיותו של רבי ישמעאל, אם הכוונה לר' ישמעאל כהן גדול,

ראשון לעשרת הרוגי מלכות, או לנכדו שחי בסוף הבית השני בר פלוגתא של רבי

עקיבא, ובעיקר נחלקו הדעות לגבי תוכנה של אותה הברייתא, שהים ראה וינוס.

גבריאל חיים המורה הסביר את דבר הברייתא בפשטות: ים סוף הנמצא על גבול אדום לא ראה לפניו חכמים גדולים, ולכן לא ראה סיבה לפנות מקום לפני בני ישראל. אולם לאחר שראה את הברייתות של רבי ישמעאל שהוא כידוע קבע את מקום מושבו בדרומה של יהודה סמוך לאדום, (משנה כתובות ה.ח,) שינה את דעתו, נסוג אחורנית, ופינה מקום לבני ישראל שר' ישמעאל יצא מחלציהם.

הסברך, אמר לו הממונה בחיוך, מתאים לשיטתו של ר ישמעאל שאף הוא נטה

לפשט וקבע את הכלל שדיברה תורה כלשון בני אדם (ספרי, במדבר),

יתכן, הוסיף ואמר גבריאל חיים המורה, שהמדרש מתכוון לברייתא של ר' ישמעאל המובאת במכילתא האומר שהפסוק "אמר אויב ארדף אשיג", הוא ראשית השירה והיה צריך להיות בתחילת השירה ולמה לא נכתב? מפני שאין מוקדם ומאוחר בתורה, המדרש מתכוון לומר שהים פינה את מקומו ונס מפני שראה את האויב השחצני והגאה הרודף אחרי בני ישראל, ראה בסכנה האורבת להם ונס כדי שבני ישראל יוכלו לעבור.

רבי יצחק מז'קרוצים אחד מניצולי השואה שעבר את שבעה מדורות הגהנום אמר שהכוונה למסירות נפשו של רבי ישמעאל כהן גדול שכראשון מסמל את גבורתם ומסירות נפשם של עשרה הרוגי מלכות ומקדשי שם שמים שבכל הדורות

לרבות ששת המיליונים שבדורנו. הים ראה את כולם ופינה להם דרך, נס וברח כדי

שיוכלו לעבור ביבשה.

ולמה ראה אותם? מפני שמשה העביר אתו את ארונו של יוסף ועשרה הרוגי

מלכות שהם כפרה למעשה מכירת יוסף של עשרת האחים השבטים הטמונים יחד

אתו בארונו, וסיפר לנו את המעשה המובא בחז"ל על המלך שאסף את גדולי ישראל

ושאל אותם מה דינם של אלה שגונבים נפש ומוכרים אותה? אמרו לו: חייב מיתה! אמר להם, אם כך אתם חייבים מיתה, קבלו על עצמכם דין שמים בשביל יוסף שמסרוהו אחיו. הזכיר ר' ישמעאל כהן גדול את השם ועלה לרקיע ופגע במטטרון, שר הפנים, והוא גילה לו ששמע מאחורי הפרגוד בת קול צורחת ואומרת עשרה מחכמי ישראל מסורין למלכות, כשראה הים את הברייתא הזאת ראה הכל, ראה את כל פרשת היסורים של עם ישראל, ראה את חבלי המשיח, נחרד ונבהל וינוס .

דבריו של ר' יצחק נשמעו בחרדה ודממה השתלטה כשסיים את דבריו. ראה הממונה שהמצב מביך והתחיל לשיר את שירת הים "סוס ורוכבו ומה בים" נמשכו כולם לשיר, והחרדה פגה. המשתתפים חידשו את השיחה על הברייתא שהים ראה וינוס... אני חושב - אמר ר' מרדכי איש האגדות המלווה את הממונה בכל שיחותיו באגדה - שהכוונה היא לברייתא שבאבות "והווה דן את כל אדם לכף זכות". ומה הקשר שבין ברייתא זו וקריעת ים סוף ?

התחיל ר' מרדכי לספר על פי דברי חז"ל על הפסוק "והמים להם חמה מימינם ומשמאלם" חמה, כתיב חסר, בלי "ואו" לרמוז שהמים נתמלאו חמה על הילד מיכה שהוציאו אותו חי מבין הלבנים כשנתמעך בבניין ועליו וכדומה לו שהעבירו עימם בים תחת קיפולי בגדיהם את פסלי מצרים, התגעשו המים, שבו בחזרה, נערמו ועמדו להטביע אותם וכשראו המים את הברייתא של ר' ישמעאל המייעצת לדון את כל האדם לכף זכות, הבינו שהילדים הללו תינוקות שנשבו לבין העכו"ם הם, נרגעו וחזרו אחורנית וינוסו מפני העוברים.

וכדי לחזק את הסברו הוסיף וסיפר את המעשה בעשן מיכה שהקב"ה דנו לכף

זכות.

ר' נתן מספר שבמרחק שלשה מילין מהמקום ששם עמד פסלו של מיכה לשילה,שם עמד המקדש והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבבין זה בזה. ביקשו מלאכי השרת לדחפו למים, אמר להם הקב"ה הניחו לו שפיתו מצויה לעוברי דרכים שהיה מכניס אורחים (סנהדרין קג).

אם נקבל את סיפורו של ר' מרדכי התערב גבריאל חיים המורה הפשטן, אפשר אולי ליחס את הברייתא של ר' ישמעאל למעשה באחד שנדר שלא ישא לאשה את בת אחותו המכוערת, הכניסה רבי ישמעאל לביתה וייפוה, ואחרי כן שאל את הבחור, אם לזו התכוון אמר לו, לאו! והתירה ר' ישמעאל להינשא לו. באותה שעה בכה ר' ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן. את זה ראה שרו של הים והבין את נערי ישראל שהחיים במחנות ניוולו אותם, ונסוג אחורנית ופינה מקום למעבר בני ישראל.

סיפורו של רבי מרדכי עורר ויכוח בין המסובים והיו כאלה שדחו אותו וטענו שהים לא שינה את דעתו. הוא נשאר ברוגזו לאחר שראה את מעשה מיכה, והמים לא נסוגו ולא נרפו, רעשו וגעשו וגליהם שטפו בקצף וחימה, גם היום, הגלים עדיין רועשים גועשים ומתרוממים בשיטפון וסערה, וברוחות סופה המנשבות לפעמים, כמו אז בחזקה בקצף וחימה כפי שאנו יכולים לראות את זה אפילו כאן, המים לא נרגעו אז וממשיכים להתרגז ולא הם הצילו את בני ישראל, אלא אליהו הנביא הציל אותם מחמתם וקצפם. ובני ישראל נצלו מחמתם הודות לאליהו הנביא, ולכן השבח מגיע לאליהו הנביא ולא למי הים. אחד מהמסובים סיפר על פי מקורות חז"ל את סיפורו של אליהו הנביא זכור לטוב המציל והמושיע מאז ומתמיד.

הים ראה את פסלו של מיכה מתחת לקיפולי בגדיו, התגעש והעלה חמה, הוא גם שמע דברים בוטים מרבים שעברו את הים, תלונות על דברים של מה בכך, דברים קטנים מחוסרי ערך. שמע את ראובן רוטן באזני שמעון על הרפש והטיט שהיו

בשבילי היבשה שבים, הלה רוטן ואומר, מה לי התם במחנה במצרים, רפש, וטיט

ולבנים, ומה לי הכא רפש וטיט של עפר ? ושרו של הים התרומם כלפי מעלה וקיטרג על בני ישראל וטען: הללו עובדי עבודה זרה כמו המצרים, מה נשתנו אלו מאלו?

נתמלאו המים חימה וגעשו ורעשו בחימה המצב קשה ואף אחד לא רצה להתערב לטובת ישראל, אפילו האבות והמלאכים לא רצו להתערב לטובתם ולהשפיע עליהם לחזור בהם. ומי שהציל אותם היה אליהו שהוא כמלאך טוב בשמים, חי לפני שנולד על פני הארץ וממשיך לחיות לאחרי שעלה חזרה חי לשמים, והוא אליהו כמלאך מושיע נמצא בקרבתו של אלקים ורואה הרבה ויודע הרבה וכשראה בסכנה האורבת לישראל קרע את הכרמל, שהוא ההר שלו, מהיבשה והגיע אתו לחופי ים סוף והעביר עליו את בני ישראל שהיו בתוך הים שרעש וגעש ורצה להטביעם. ולמעשה זה מתכוון לדעת חז"ל, הנביא המתאר את הכרמל כבא לים, "ככרמל בים יבוא" , לפי פשוטו של מקרא מתכוון הנביא לתאר את הכרמל שנראה במציאות כאי שנכנס לתוך הים אבל רבים מחכמי חז"ל אומרים שכוונתו למעשה ההצלה בעת בקיעת ים סוף, שנכנס לים להציל את בני ישראל.

ומעשה דומה קרה גם בימינו, כשעליתי פעם למערת אליהו הנביא בחיפה מצאתי שם איש אחד עומד ומתפלל ומנשק את אבני המערה, שאלתי למה הוא מנשק את אבני המערה? אמר לי שברצונו לנשק את אליהו הנביא ולהודות לו על שהציל אותו מגלי הים והעלה אותו חי לארץ, אלא שאת אליהו אינו פוגש ואינו רואה ואינו יכול לנשקו, הרי הוא מנשק את אבני המערה שלו, וכששאלתיו כיצד אליהו הציל אותו? סיפר לי שהוא הגיע לחוף חיפה באוניית מעפילים בלתי ליגאלית שנתפסה על ידי הבריטים והם החליטו לשלוח את האונייה חזרה ולא לתת לו להיכנס לארץ. כשנודע לו הדבר התמלא הוא וחבריו חרדה והיו נבוכים שבורים ורצוצים.

כששאלתי את האנשים. היכן אנו נמצאים? ענו לי ליד חופי חיפה, כששמעתי את

השם חיפה שמעתי קול מהדהד, הקורא לי, חַי-פֹּה ! כאן תחיה ! והחלטתי שעלי

להציל את עצמי. ובלילה, בחשכת הלילה קפצתי לתוך הים הסוער ואף אחד לא

ראה אותי, היות שהים היה סוער והסופה השתוללה עליו. ואני שחיתי מול היבשה

ונאבקתי בכל כוחותיי עם גלי הים הסוערים והשוטפים וכוחותיי הלכו ואזלו, התיאשתי וכמעט שטבעתי, אולם בכל פעם שהרימותי את ראשי מעל לגלים והסתכלתי על היבשה ראיתי את ההר הזה מתקרב אלי בתוך הים, אזרתי כוח והמשכתי לשחות והגעתי לחוף, נפלתי עליו ונשארתי שוכב עליו בלא כוח ובלא דעת בעלפון עד אור הבוקר. כשהתעוררתי בבוקר מצאתי את עצמי בתוך המערה הזאת ולידי עמד איש אחד זקן שמצא אותי שוכנ על החוף והביאני למערה, וכשנודע לי שהמערה מתייחסת לאליהו הנביא שאף הוא התחבא כאן כשברח מאנשי אחאב ואף הוא התחבא כאן משום שכאן שמע את הקול מהשמים חי-פה! את הקול שגם אני שמעתי, חיפה ! כאן נחיה. הבינותי שהוא התקרב אלי עם המערה שלו והצילני והוא גם הכניס אותי לארץ ואליו אני בא שנה שנה ביום עלייתי כדי להודות לו ולנשק את אבניו ולהתפלל לה' בברכת הגומל'.

הסיפור הזה עורר התעניינות רבה בין המסובים ורבים התחילו לספר על העזרה שנתן להם ולידידיהם אליהו הנביא בעת עלותם לארץ.

אולם הסיפורים הללו היות שאינם קשורים לאילת ולים סוף מהווים פרשה בפני עצמה ולא העלינו אותם במסגרת זו.