שתי הדמעות

זקני הכותל היו חבורה ידועה ומוכרת. ולרבים מהם היו ספורים מרגשים באמתחתם, לפניכם אחד מהם.

כאשר הייתי ילד ישבתי ליד הכותל המערבי, בחבורת עניי הכותל, מקשיב לסיפוריהם, נהנתי מאד כי הם היו מעניינים. פעם שמעתי מספרים: הכותל המערבי מוזיל מדי פעם שתי דמעות, והדמעות מתגלגלות בדרך נסתרת, ונופלות לכוסו של דוד המלך. הסתכלתי ובדקתי בכותל המערבי היטב, ונוכחתי לדעת שדבריהם נכונים. שני חריצים מצאתי בכותל אחד מול השני, ובשניהם יורדות דמעה אחרי דמעה, ותמיד מכוונת דמעה כלפי חברתה.

ואשאל את אחד הזקנים: למה ומדוע שתיים הן הדמעות? וינסה הזקן להסביר לי את החזיון הזה, ולא הבנתי את דבריו. התחלתי לחפש בעצמי את פשר הדבר. כל לילה ולילה הייתי מסתכל בחריצי הדמעות שבכותל, לדעת מנין הדמעות באות ולאן הן הולכות. מקום ההתחלה היה משתנה, פעם התחילו הדמעות לרדת בנדבך השלישי, פעם הרביעי, ופעם החמישי. לא היה להן מקום קבוע, נגשתי לזקן אחד מהזקנים הקדושים והטהורים, היודעים הכל, ושאלתיו: מנין הדמעות יוצאות, ולמה הן שתיים? ויען ויאמר בחיוך: איני יכול לגלות, היות ש"מקום יש לקב"ה ומסתרים שמו. בו הוא בוכה". אחרי הפצרות רבות לקחני הזקן לכותל המערבי, נטל טבעת ונעצה בכותל, והיתה הטבעת הולכת ובאה עד מקום נסתר. משם שמעתי יללה יוצאת ומשם ראיתי את הדמעה יורדת. שאלתי את הזקן: מה המקום הזה? ולא ענה לי דבר. אני המשכתי בחיפושי עד שיום אחד לאחר שכבר זקנתי. הגעתי להר ציון, לקברו של דוד המלך וראיתי את הדמעות יורדות מקברו, ואז גם נתגלה לי הסוד של השתיים. למה שתיים הן? מפני שהן יוצאות משתי עיניו, ראיתי את עיניו שהן דומעות. משמשו גילה לי שהן דומעות ללא הרף, בעין אחת מסתכל הוא על הגלויות, רואה בסבלם של ישראל ובוכה, ובעין השניה, מסתכל על ארצו ועל עירו, ציון וירושלים ובוכה. הדמעות יורדות על לחייו וניגרות על הכותל המערבי, כתפילות שבלב לאבינו שבשמים.

כששמע הממונה את הספור מפיו של אותו זקן התפלא. בהר ציון? היכן?

בוא נא אחי ואראך, אמר לו הזקן כשהוא לוקח את הממונה בידו, הוביל אותו למרתף השואה, ולבית העדות של ירושלים העתיקה, והראה לו את שני החריצים בהם יורדות בלי הרף שתי דמעות: אחת על חורבן הקהילות שבגולה, והשניה על חורבן ירושלים, הרי יהודה, בית לחם, וחברון. ושתי הדמעות מתמזגות בכוס שבידו של דוד המלך. עמדו השניים והקשיבו להמיית הדמעות. הממונה אף רשם את הדברים וצרפם לאגדות המרתף וירושלים העתיקה*.

רבות הן האגדות על מרתף השואה, המביעות את צערם וכאבם של קדושי עליון וגבורתם. מספרן מגיע למאות, רובן מבוססות על ספורים ששמע הרב כהנא מפי הניצולים הראשונים שהגיעו למרתף השואה בשנים הראשונות להקמת המדינה כשהמרתף היה אתר ההתייחדות היחידי בארץ.

אנחנו נמשיך בע'ה לפרסם באתר אגדות נוספות ביניהן רבות שיתפרסמו כאן לראשונה !