עץ הגבורה

בעץ הגבורה שבהר היה סוד של לחש לכולם, ואפילו הממונה לא ידע עליו דבר. הוא חקר את סוד הלחש, שאל את כל מי שהזכיר את עץ הגבורה כדי לעמוד על מקורו ועל תוכנו, ולא הצליח במאומה. כל מי שנשאל ענה בתמימות כי שמע אומרים, בהר ישנו עץ מיוחד הנקרא "עץ הגבורה". היכן הוא, ולמה נקרא בשם זה – לא ידע.

הדבר הפליא את הממונה ואת אנשי ההר. בט"ו בשבט נודע לממונה פשרו של עץ הגבורה, כשטייל בהר נפגש בקבוצת אנשים שישבה על הספסל שבקצה ההר. הקבוצה התכוננה לרדת. ביניהם היה בחור כבן עשרים, חיור, רזה, ועיניו יוקדות. עמד אותו בחור ליד היושבים ודיבר בלהט. הממונה התעכב לשמוע את דברי הבחור וקלט מלים אחדות על העץ העשוי לעודד את האנשים המסתופפים בצלו. הממונה הבין שהמדובר הוא בעץ הגבורה. על כן התקרב אל הבחור והקשיב היטב לדבריו, משהרגיש הבחור בממונה, מיד הפסיק את דבריו וזירז את האנשים שישבו לרדת איתו.

כשירדו, ניגש הממונה לבחור ובקש ממנו למסור לו את הידוע לו על עץ הגבורה. הבחור החויר, "לא דברתי על שום עץ גבורה", השתמט מהממונה וירד במהירות, למחרת התקשר הבחור טלפונית עם הממונה ואמר לו: "התביישתי לספר לך, אולם מרחוק, כשאינך רואה אותי, יכול אני למסור לך את מעשה עץ הגבורה".

"במחנה עמד עץ יפה, מלא ענפים, שעליו ניתלו מאות יהודים קדושים, גיבורים ששרו ורקדו בעת שהעלום על הגרדום. כששוחרר המחנה בידי האמריקאים ועזבנו אותו, החלטנו בינינו לקחת איתנו מעץ התליה ענף אחד עם שרשו לזכרון ולעדות. לקחתי איתי ענף מהעץ. שמרתיו עליו כבבת עיני. כשבאתי לארץ עליתי בהסתר באחד הלילות להר ציון ונטעתיו ליד מרתף השואה. אתמול עליתי ושמחתי לראות שהעץ פרח וגדל. החלטתי לשמור סוד זה. אולם, חזרתי בי. הרגשתי שעלי לגלות את סודו, למען תדע מהו העץ הפלאי, ששירת הגבורה נשמעת מתוכו".

הממונה רצה לשאול אותו פרטים על העץ אולם הבחור הניח את השפופרת והשיחה נותקה.

למחרת חיפש הממונה אחרי העץ ולא הצליח למצאו. חקר, שאל וחיפש את הבחור ששתל את העץ אך עד היום לא נמצא הבחור הנוטע ולא נודע איה מקומו של עץ הגבורה.