על מרתף השואה
עם שחרור הר ציון בשנת תש'ח והחזרתו לשלטון ישראל פנה משה דיין לרב מימון זצ'ל, שר הדתות דאז וביקש להפקיד בידיו את הטיפול בהר. הרב מימון מינה את מנכ'ל משרדו הרב ד'ר ש.ז. כהנא כממונה על הר ציון והמקומות הקדושים. ומכאן בא גם הכינוי "הממונה" המופיע לאורך כל ספורי הר ציון ומרתף השואה.
אחת מפעולותיו הראשונות של המנכ'ל הנמרץ והיצירתי היה להפוך את אחת המערות שבהר מהסמוכות ביותר ל קבר דוד למקום מפגש והתייחדות, פינת הנצחה וזכרון לפליטי השואה שהגיעו ארצה וחפשו מקום בו יוכלו לפרוק את משא כאבם ולהניח במקום חפצים אישיים בעלי ערך סמלי שהביאו איתם מהמחנות.
במשך שנים היה מרתף השואה האתר היחיד בארץ שהיווה יד זכרון לשואה ובו התקיימו פעולות הנצחה רבות.
מרתף השואה קיים ופעיל עד עצם היום הזה. אך עם פטירתו של הרב כהנא בשנת תשנ'ח, ועוד לפני כן בהצטמצם טווח פעילותו חלו שינויים במרתף ולא כל המסופר על שהתרחש בו בשנים קודמות, נשאר עדיין בתוקף.