סדר הטל

שלא כמנהג המקובל היה רבי אפרים, מחכמי ההר, נוהג לקרוא את מגילת שיר השירים ביום טוב ראשון של פסח. ופעם אחת עמד כנגדו רב אחד מעולי פולין וביקש לדחות את קריאת שיר השירים לשבת חול המועד, אך לא אסתייעא מילתא בידו והמגילה נקראה ביום טוב ראשון של פסח.

אותו בוקר היה נאה וחמים השמים היו בהירים וחלל האוויר היה מלא ריחות אביב משכרים. כבכל שנה עלו אנשים רבים להר ציון לתפילת החג. היו יהודים מכל החוגים והשכבות, וכל הקהל הרבגוני הזה הצטרף לתפילה משותפת, חציה נוסח אשכנז וחציה נוסח ספרד, כרצונו של החזן. בנידון זה טרם נקבע נוהג בהר והתפילה נערכה כרצון המתפללים.

כשהגיע לקריאת התורה הוציא החזן מגילת שיר השירים ועמד לקרוא בה כפי הנהוג בהר. מיד קם כנגדו רב ישי, מזקני הרבנים שבפולין, ועיכב בעדו: "קוראים את המגילה בשבת חול המועד ולא ביום ראשון של חג". ביקש החזן לעמוד על שלו ולהשיב לו דברים, אך אחדים מן המתפללים מחו בידו וציוו עליו לציית לרב הישיש ולדחות את הקריאה. מיד נשמע להם, הניח את המגילה במקומה ועמד לקרוא בתורה.

עם תום תפילת שחרית עמדו לערוך תפילת טל, השמים עוד היו בהירים, רוח חמימה נשבה בנועם ואנשים הוסיפו לנהור אל ההר. אותה שעה התעטף החזן בקיטל לבן וטלית מיוחדת וירד לפני התיבה לתפילת טל.

ברגע שפתחו את ארון הקודש אירע דבר מוזר שהדהים את כל הקהל. בן רגע התקדרו פני השמים בעבים משחירים ורוח עזה החלה לנשוב. העצים בחורשת ההר נסערו וטולטלו בקול שאון רב וגשמי זעף ניתכו ארצה.

נחרד החזן למחזה ותלה עיניים תוהות בממונה, כאילו מהסס היה אם בכלל יש טעם לפתוח בתפילת טל בעיצומה של שנה גשומה כזו. רבים מבין המתפללים העלו על שפתיהם חיוך של ביטול למראה מבוכתו של החזן: מה שייך? מה זה מעכב את התפילה? ואולם המתפללים תמהו על השינוי הפתאומי במזג האוויר והבנה למבוכתו של החזן. הפשילו טליותיהם מעל לראשיהם ועמדו וחיכו, אך הגשם בחוץ הלך וגבר, לחרדתו ומבוכתו של הקהל.

לפתע קם אחד מזקני ההר, ניגש לארון, הוציא משם את מגילת שיר השירים, עלה על הבימה, גללה והתחיל לקרוא בה בטעמים ובנעימה המקובלת. רצה שוב הרב הישיש מפולין להפריע בעדו, אך הממונה רמז לו שלא להפריע לזקן, והזקן אף הוא לא שם לבו להתנגדותו של הרב והמשיך לקרוא, וכשהגיע בקריאתו לפסוק "פתחי לי אחותי רעיתי" נח לרגע קט. חיכך בגרונו כמכין עצמו לשירה, ואחר נשא קולו וקרא בלבביות והתלהבות: "פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל" שראשי נמלא טל" – והמשיך בנעימה וסלסול, כשהוא מדגיש ומאריך במילים "שראשי נמלא טל", עד אשר התרחש הפלא. השמים כאילו נענו לקריאתו וחזרו ונתבהרו כמקודם, הגשם חדל וקרני שמש החלו לרצד ולפזז על פניו של הקורא, כאילו אותתו לקהל כי הסערה כבר חלפה והחזן יכול לפתוח בתפילת טל ללא חשש וללא נקיפת לב. ואכן, אך גמר הזקן את קריאת שיר השירים פתחו בתפילת טל מתוך מצב רוח מרומם.

לאחר התפילה ניגש הממונה אל הזקן ושאלוהו לפשר המאורע המוזר. חייך הזקן בנועם, פנה אל הקהל ונענה ואמר:

"הוו יודעים, כי בשעה שהתקינו לומר תפילת טל ביום ראשון של פסח קמו עוררין על כך. תפילת הגשם באה בטענה: היתכן? מה ראיתם לקבוע אותי בתפילת יום טוב אחרון של חג ואת תפילת הטל – ביום טוב ראשון של חג? אמרו לה: יש טעם בדבר, שאלמלי היו קובעים אותך בתחילת חג נמצינו מבקשים על ירידת גשמים בחג הסוכות ומזלזלים על ידי כך במצוות סוכה, כאילו רצינו להיפטר ממנה. לא נחה דעתה של תפילת גשם וחזרה וטענה: אם משום הא, תינח שקבעו אותי ליום אחרון של חג, ברם על שום מה קבעו את תפילת הטל ביום ראשון של חג. ששה חדשים לגשם ושישה חדשים לטל. למה הפליתם אותי לרעה והחסרתם שבעה ימים מימי? נבוכו חכמי ישראל ולבסוף נענו ואמרו: אי אפשר לדחות את תפילת טל ליום אחרון של חג, לפי שכל ענין הפסח וגאולתן של ישראל בא בגלל הטל. וסחו לה, מעשה שהיה הולך ונשנה בכל גאולה וגאולה, מעשה המרומז בפסוק: "פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל" -כשבא הקדוש ברוך הוא לגאול את ישראל, אמרו: רבונו של עולם, אתה הגליתנו לבין האומות והדחתנו מביתך ועכשיו אתה בא לגאלנו?! אמר להם" אמשול לכם משל למה הדבר דומה, למלך שגרש את אשתו ולמחרת בא להחזירה. אמר לה: דעי לך שמיום שיצאת מביתי גם אני לא נכנסתי לביתי, ואם אין את מאמינה לי ראי הטל שעל ראשי. כיוצא בזה אמר הקדוש ברוך לישראל: מיום שיצאתם מביתי גם אני לא נכנסתי לביתי ואם אין אתם מאמינים לי, שימו ידכם על ראשי ותראו שראשי נמלא טל קווצותי רסיס-לילה. ובכן, אפשר לדחות את הטל, שהוא עדות לגאולתה של השכינה וגאולתן של ישראל כאחד, ליום אחרון של החג ?!"

"אף אני", סיים הזקן ואמר,"כשהקשבתי לקול הגשם הבנתי שעדיין לא נחה דעתה של תפילת גשם וכל טצדקי דאית לה למעבד היא עושה כדי לעמוד על טענותיה. עשיתי איפוא מה שעשו חכמי הדור, הוצאתי את מגילת שיר השירים וקראתי בה וכשהגעתי לפסוק 'פתחי לי אחותי' הדגשתיו ביתר הטעמה וכך הזכרתי לה לתפילת גשם את המעשה ומיד הצדיקה עליה את הדין ופסקו הגשמים.