התפילה בלחש
ישנם שני סוגי תפילות, תפילות רגילות שאומרים בקול רם ותפילות בלחש.
התפילות החשובות נאמרות בלחש והחכמים מעדיפים תפילות בלחש על התפילות
בקול, ומלמדים את כולם לקחת דוגמה מחנה "שרק שפתיה נעות וקולה לא ישמע".
והממונה הוסיף על כך ואמר שהתפילה בלחש אף קולה בוקע יותר במרומים וסיפר מעשה ממחנות ההשמדה.
ר' יעקב היה בעל תפילה מפורסם. מתוקה היתה תפילתו, מלאה התלהבות ודבקות עילאית. קולו היה ערב וחזק - וידע להדגיש כל פסוק שבתפילה להעלות את הניגון ולהורידו, להגביר ולהנמיך לפי הצורך והענין. כשאמר "משפיל גאים ומגביה שפלים" היו רואים בחוש טעמם של דברים. כשעבר לפני התיבה עטוף בטלית ותפילין היה מזמר "הללוהו ברקיע עוזו", הרגישו הכל בשירה המשתפכת על פני כל היקום, בשמים ובארץ. כל הצבור אהב לשמוע את תפילתו ואלה ששמעו את תפילתו, הצטרפו אליה בלב ונפש עד כלות הנשמה. כשלקחו אותו לטרבלינקה, עמד כל הלילה בקרון הצפוף ופיזם את תפילותיו כמי שמרגיש שאלה הן התפילות האחרונות. האנשים שעמדו מיואשים, צפופים ורצוצים בקרון, באוויר המחניק והמורעל, שכחו לרגעים את מצבם המיואש והתעודדו בתפילתו של ר' יעקב, שנפשו השתפכה עליו ומילאה את כל הקרון בחרדת קודש וכיסופים.
כל הלילה פיזם את תפילתו, עד שנרדם מרוב עייפות. למחרת, כשאורו של יום חדר לקרון דרך החורים הקטנים שברשת, ביקשו להתפלל בציבור את תפילתם האחרונה וביקשו מר' יעקב שיתחיל. נאות ר' יעקב אולם כשרצה להתחיל גמגם, וראה ששכח תפילתו. צעקו, אמור "הודו" ופיזמו את הניגון, ולא הועיל. ר' יעקב כאילם. גמר בלילה אחד את כל התפילות שהיו מיועדות לו לכל ימי חייו ונעלמה ממנו התפילה. מלא צער ובושה עמד כל הזמן כחזן לפני התיבה ובכה כאילם, עד שהגיע לטרבלינקה והכניסוהו לכבשן, לקדש שמו יתברך. וחכמי הסוד היו אומרים, כשעלה למרום יצאו כנגדו מלאכי עליון ושאלו למה כה צעקת בבוקר בתפילתך, ר' יעקב ?