בדרך התיקון

המדריך הנסתר קיבל את סיפורו של הממונה בחיוך ושיבח אותו, אולם יחד עם זאת המעיט בערכו וסיפר לממונה ולחבריו סיפור אחר בענינו של יצחק והצחוק:

מידתו של יצחק וייעודו הוא לתקן את העולם. שונות הן דרכי התיקון ושלוש הן, כשלושת יסודות העולם. אחד מהדרכים הוא דרך הצחוק. להסברת דברו סיפר המדריך את המעשה שחסידים מספרים בשם הרבי מקולבישוב:

מעשה באיש זקן שבא אל המגיד הגדול ממזריטש וביקש ממנו תיקון על עוונותיו. על אילו עוונות ? שאל המגיד.

התחיל הזקן מספר לו את עוונותיו.

חייך המגיד לשמע העוונות, ואמר לו, לזקן: לך הביתה ורשום על גליון את כל עבירותיך והבא לפני את הגליון. הלך האיש וישב יום תמים על העבודה,

חיטט בזכרונו רשם את העבירות שנזכר בהן והביא את הרשימה למגיד. הסתכל המגיד ברשימה ופרץ בצחוק, המשיך לקרוא וצחק, עבר בדייקנות על כל סעיף ושורה וצחק. וכשסיים הסתכל בזקן שעמד ממולו ואמר לו בחיוך:

שוב לביתך ואתה תבוא על תיקונך.

הרבי מקולבישוב שראה את המעשה חרד כל הזמן, חרד ממעשה המגיד הצוחק מהעבירות וחרד בגלל הזקן שמא ייעלב, יתפרץ בכעס ויברח מהרבי.

אולם הזקן לא ברח, הסתכל בעיני המגיד והתחיל מחייך, ולבסוף צחק אף הוא, ויצא בחיוך וצחוק מן החדר, והרושם היה שהמגיד הסיר ממנו את המועקה.

הרבי מקולבישוב השתומם על כל הענין, הוא לא הבין למה צחק המגיד בעת שקרא את העבירות, ולמה הפך את כל הדבר לצחוק ולא יכול היה להתאפק עד שפעם יאזור עוז וישאל את המגיד.

ויען לו המגיד: מסורת היא בידינו שכל עבירה מקורה בשטות, כמו שאומרים חז"ל : "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות", אלא שאין רואים את השטות, והתיקון המושלם והטוב ביותר הוא לגלות את השטות שמאחורי המעשה, ואם מגלים את השטות שמאחורי המעשה מן ההכרח שנצחק, כמו שצוחקים מכל שטות, ובכוחו של הצחוק להמתיק את הדין ולבטל את השטות, ועל ידי כך גם את העבירה.

ממעשה זה, אמר המדריך הנסתר, למדים אנו לדעת את כוחו של הצחוק. כוח זה ניתן ליצחק ע'מ לגלות את הצחוק שבאלילות והבלי עולם הזה, כוח זה ניתן אף לבניו של יצחק, לישראל בכלל, לגלות את ההבל העולמי, ההבל שבמעשי בני אדם "המכעיסים את ה' בהבליהם" ולהצביע על השטות שמאחורי העבירות "ההולכים אחרי ההבל ויהבלו" (ירמיה ב, ז) . סיפר הממונה את סיפורו של המדריך הנסתר למקורביו והוסיף לו סיפור משלו:

מעשה במלך אחד שהכביד על עמו, והיה גוזר גזירות קשות ומטיל עליהם מסים וארנונות בלי סוף, העם היה גונח מחוסר אונים, מתאונן וממלא את הגזירות, ומשלם את המסים. ככל שפחד המלך נפל על העם הוסיף המלך להטיל מסים וגזירות חדשות והעם הוסיף להתאונן, משלחות ניסו להסביר למלך והשתדלו להשפיע עליו להקל את הנטל ולא הצליחו. והמלך הוסיף ללכת בדרכו והפיל פחדו ואימתו על העם. עד שניטל מן העם כוח הסבל, ואז פרצו בצחוק, והתחילו צוחקים לגזירות המלך. התפשט הצחוק יותר ויותר, עד שיום אחד נפקחו עיניהם וראו את המלך במלוא קלונו והורידוהו מכסאו.

התיקון בא תודות לצחוק וזוהי דרכם של אלה החצים לתקן את חיי החברה, להבליט את הצחוק שבגזירות ובמעשים המכבידים על החיים והתיקון בא דרך הצחוק.

עמדו המסובים עליו ובקשוהו להסביר את דבריו ולא הסכים, התחמק מהשאלות, וכשאחד המסובים לחץ עליו ענה לו ברוגז: ומה אתה לא מבין, הלוא נמצא אתה במקום משכנו של דוד המלך ואומר בכל יום את שירת הגבורה והמלחמה "עם נבר תתבר ועם עקש תתפתל", לקיים את דבר החכם "אם ללצים הוא יליץ" (משלי ג, לד).