גילוי אליהו

אספר לכם על אליהו הנביא, הבא לכל בית יהודי בליל הסדר. לעניים שאין להם, הוא מביא אתו צרכי החג, מצות ויין, דגים ובשר ואף כופתאות. הוא בא במיוחד לילדים, היושבים ליד השולחן וקוראים בהגדה, שר להם שירים ומביא להם מתנות. הוא דומה למלאך ואי אפשר לראותו, רק יחידי סגולה, צדיקים גדולים, ולפעמים גם ילדים,] זוכים לראותו. הפעם, אספר לכם על הסבא ר' מוטילה החסיד שראה אותו ועל היהודי התמים שראה אותו ולא ידע שהוא הוא.

מעשה היה ביהודי פשוט, ר' זאב, בעל הצדקה, שהיה שכנו של ר' מוטילה. ערב פסח אחד בא ר' זאב לר' מוטילה ואמר לו "רבי, שמעתי שאתה ראית את אליהו הנביא. אמנם אתה רב גדול וצדיק גדול ומובן שזכית לראותו. אך אמור לי מה עלי לעשות שאזכה גם אני לראותו".

בהתחלה דחה אותו ר' מוטילה את ר' זאב ואמר לו שעליו לעשות מצוות וללמוד תורה ובזכותם אולי יזכה ואליהו יתגלה לפניו.

אולם היהודי הפשוט ר' זאב שכנו הפציר בו ולא הרפה. "ספר לי רק זאת , מה עלי לעשות שאזכה לגילוי אליהו".

משקרב פסח ור' זאב לא מניח לבקשתו, פגע בו ר' מוטילה ואמר לו שהודיעו לו שבכפר נידח לא רחוק מפרגה גר יהודי אחד עם אשתו החולה וארבעה ילדיו והיהודי ללא פרנסה ובבית אין כל, לא אוכל ולא רופא או עוזר ומצבם דחוק מאוד, השם ירחם עליהם.

הוא מייעץ לו שיסע לשם לפסח ויביא איתו אוכל ותרופות להקל עליהם בצרתם. הם עניים וגלמודים ואין להם אף אחד שיעזור ואני מקווה שאם תשמע בקולי ותעשה כן תזכה לגילוי אליהו הנביא. הלא הוא בוודאי יבוא לשם. לא ייתכן שיעזוב את העני הנידח הזה.

שמע ר' זאב את דבריו, ועוד באותו היום קנה כל הדברים הנחוצים לפסח, מאכלים וכלים וצרכי רפואה ונסע לכפר הנידח לביתו של אותו היהודי .

כשבא לביתו דפק על הדלת ואמר כך: "עובר אורח אני ונתקלתי בכפר זה ואני רוצה לעשות את הסדר אצלך בבית".

בחפץ לב, ענה הארנדר כשהוא שוכב במיטה, אבל בבית אין לי שום דבר ואין אוכל ואין כלים ואני חולה, אשתי חולה, והילדים קטנים הם וכסף אין לנו.

לא תדאג ענה לו ר' זאב יש לי די כסף ואני אקנה הכל ויש לי גם כוחות ואני אכין הפסח. ותיכף ומיד התחיל להתכונן לסדר, ניקה את החדר, הביא את המאכלים והתרופות ואפילו בגדים חדשים לילדים.

אכן התרופות הועילו. היהודי ואשתו יכלו לשבת עם הילדים והאורח ליד השולחן ולערוך את הסדר כהלכתו וכולם היו שמחים, שרו שירים ואמרו ברכת המזון. ניגש האורח עם הילדים לפתוח את הדלת בשביל אליהו הנביא. האמין שייראה אותו והתאכזב מאוד. בדלת לא עמד איש.

כשחזר אחרי החג, נכנס ר' זאב לר' מוטילה ואמר לו בקול שמח, בהתחלה התאכזבתי, אבל אחרי כן שמחתי, שמחתי מאוד. לא זכיתי אמנם לגילוי אליהו, אבל זכיתי למצווה גדולה.

המצווה שזכית לה, אמר לו ר' מוטילה, זכותה יותר גדולה מאשר הזכות של גילוי אליהו, הרבה הרבה יותר. ור' מוטילה נשק לו על ראשו ואמר לו, ר' זאב אם מותר לקנא בבן אדם, הייתי מקנא בך על שזכית במצווה גדולה זו וזכית גם בלי יודעים לגילוי אליהו הנביא בפועל ממש, הרבה יותר מאשר צדיקים גדולים זכו לראותו.

לא הבין ר' זאב את דבריו, "הרי לא ראיתי את אליהו הנביא, איני מבין את דברי הרב. אולי יואיל להסביר לי את דבריו"?

לקח ר' מוטילה את ר' זאב עימו לחדר צדדי שם העמיד אותו ר' מוטילה ליד חבית המים ואמר לו שיסתכל פנימה, אם יביט היטב במים יראה את אליהו. הסתכל ר' זאב בחבית המים ואמר לר' מוטילה, אני רואה את פני בלבד.

נכון, נכון, ענה ר' מוטילה, אבל אלה היו פני אליהו באותו ליל הסדר. הוא נתגלה בך בפועל ממש.

יש המסיימים את הסיפור כך , ר' זאב המשיך לטעון שלא ראה את אליהו. החליט ר' מוטילה לקחת את ר' זאב לאותו המקום להוכיח לו שראה את אליהו.

יצאו שניהם לאותו מקום. לא היה יכול ר' זאב למצוא את הבקתה הרעועה , את היהודי ואשתו ואת ילדיו.

חיפש וחיפש ולא מצא , התחיל שואל את השכנים הגויים איפה גר היהודי והגויים צוחקים, אף פעם לא גר כאן יהודי .

השתומם ר' זאב על הדבר המוזר הזה. הייתכן שלא היה כאן? הרגיע אותו ר' מוטילה ואמר לו, רואה אתה ר' זאב יקירי מה לא עשה אליהו הנביא כדי למלא תשוקתך שתזכה לראותו.

הסכים אפילו להיות חולה וגלמוד בכפר נידח בליל הפסח. הכל למענך ואתה מתאונן שלא ראית אותו. ראית וראית ועוד איך ואשריך שראית אותו. קיימת מצווה גדולה אף על פי שהוא לא הצטרך לכך. כוונתך הייתה טובה וליבך היה טוב וזה העיקר.