פטירתו ומקום קבורתו

מעניינת האגדה המובאת בשלשלת הקבלה על פטירתו של הרמב"ן, בה מוצאים אנו תיאור קצר מהפרק האחרון שבחיי רבינו, שמן הראוי לעמוד עליו, וזו לשונה: "כאשר הרמב"ן בחר ללכת אל ארץ ישראל למות שם. בלכתו, ותלמידיו מלווין אותו, ובקשו ממנו שיניח אליהם אות וסימן לדעת יום פטירתו מן העולם, ויאמר אליהם: בזאת תדעון, כי ביום פטירתי תקבע מצבת הורתי הנקברת בעיר הזאת במחצית ארצה, ובתוך הבקע תראו כדמות מנורה מצויירת. וילך לו הרב אל ארץ הצבי, ויהי אחרי שלש שנים לנסיעת הרב מצא תלמיד אחד מהם המצבה נבקעת, והמנורה מצויירת בה. ונתפשט הדבר לכל בני הגליל, ויתאבלו עליו, ונשמע אחר כך שנקבר הרב על דרך ביאת גאולים שיהיה לעתיד לבוא.

מחולקות הדעות בקשר לשנת פטירתו של הרמב"ן. רווחה הדעה כי הרמב"ן נפטר בשנת ה' אלפים, ל'. כמו כן חלוקות הדעות על מקום קבורתו. לפי המסורת רצה הרמב"ן להקבר על אם הדרך בה יעבור הגואל כדי שיהיה מוכן ומזומן לקבל פניו, בדומה לרב ירמיה שביקש להלבישו כלי לבן והדרדסים ולתת סנדלים ברגליו ומקל בידו ולהשכיבו על אם הדרך להיות מוכן אם יבוא המשיח (ב"ר, ק). אבל איפה הדרך למעברו של גואל ואיפה לא יעבור? מרובים הם מקומות הגאולה בארץ. הרמב"ן בעצמו מציין באיגרתו מירושלים לבנו "ובאתי בשלום ביום התשיעי לירח אלול, ועמדתי בה בשלום עד מחרת יום הכיפורים, אשר פני מועדות לחברון העיר, קברות אבותינו, להשתטח כנגדם ולחצוב לי שם קבר בעיה"ק". ואמנם בחברון הראו את קברו על מבוא המדרגות, המוליכות למערת המכפלה, על המעלה הראשונה לשמאל הפתח הראשון. לפי דעת אחרים נטמן הרמב"ן בירושלים. ב"ספר הקבלה" לר' אברהם ב"ר שלמה (נדפס ע"י נויבאואר, בכרך א') נמסר על הרב הגדול ר' משה בן נחמן: פירש התורה, ועשה חידושין לתלמוד, אחר הלך לירושלים ונפטר שם". וכן מוסר רבי יוסף בן צדיק ב"זכר צדיק" ורבי דוד קונפורטי. וכשעליתי לירושלים תובב"א אמרו לי מתיישבי העיר, שיש קבלה בידם מן הזקנים, כי שם בבית הקברות, תחת שיפוע ההר אצל הכפר שקורין עין סילוואן, קבורים שלשה גדולי עולם והם הרמב"ן וה"מרדכי" ורבינו עובדיה מברטנורא. הנוסע האלמוני מקנדיאה מוסר, כי בטבריה נקבר, הרמב"ם והרמב"ן. אלמוני, תלמיד הרמב"ן שכתב את ספרו שנים מספר לאחר פטירת רבו, מציין את מקום קבורתו בחיפה: "מעכו לחיפה שם בית-הקברות בתחתית הר הכרמל, שם קבורת הרב הגדול. רבינו שמשון בר אברהם מבעלי התוספות זצוק'ל וכו', ומורי הרב ר' משה בר נחמן מגירונא זצק"ל, וכמה גדולים שלא ידענו שמותם".

עניין זה, להיקבר בצד הדרך שיעבור בה הגואל, כדי שיהיה מוכן להקביל את פניו, יש לו סמוכין בחז"ל. אלא שהמקום המדויק שבו נטמן רבינו במחלקות שנויה. המנורה המצויירת מעלה את האור הבא מציון והיא מאירה מתוך הבקע שבמצבת האם "על דרך ביאת גאולים", ביטוי המאפיין את משנתו של הרמב"ן. היא מלאה כיסופי גאולה והליכי גאולה והרמב"ן הוא הוא שסלל את דרך הגאולה והניח את המסד לישוב החדש. הוא נעץ אחרי חורבן המונגולים קנה בירושלים החרבה ועליו נבנתה ירושלים השלמה – העיר שחוברה לה יחדיו, המשמשת שוב כבירת ישראל – עיר המלוכה. הוארכה דרכו בגאולה שבע מאות שנה.

קופת הרמב''ן

יש משערים שהקופות הנקראות היום בשם קופות ר' מאיר בעל הנס מקורן ברמב"ן המזכיר בסוף דרשתו לקהילה שנאמרה עוד בהיותו בספרד, ההלכה על גודל מצוות ישוב ארץ ישראל ועל הצדקה שיסד בגולה, קופה בעד הישיבה. הרב ראובן מרגלית בספרו לחקר שמות וכינויים בתלמוד (עמוד כה) מעלה את ההשערה שקופות הללו היו נקראים בהתחלה על שם מיסדם קופות הרמב"ן ואחרי שנתבטלה הישיבה ושכחו את המקור יחסו את ראשי התיבות הרמב"ן – לר' מאיר בעל הנס.